חלק ניכר מהמוסדות הפוליטים של מדינת ישראל נוסדו בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. כלומר חלק ניכר מהתשתית הפול' של ישראל התעצבה במידה רבה בשנות ה-20 למשל שיטת הבחירות היחסית, המחנה הקואליציוני, כללי המשחק הפוליטיים. כל אלה נוסדו הרבה לפני המדינה והמשיכו להתקיים באותו אופן גם לאחר קום המדינה. נערכו שינויים קלים אך התשתית נמצאת בתק' הטרום מדינתית. כתוצאה מכך, המפלגות בתק' הטרום מדינתית הן שחקנים פול' מרכזיים וניתן לומר שישראל היא מדינת מפלגות. הן השחקן המרכזי ולא עוסקות רק בייצוג פול' אלא גם בתחומי חיים מגוונים כמו תרבות וספורט, הוצאות לאור, חלוקת משאבים, קליטת הגירה. עיסוק בפעילויות רבות שלרוב מפלגות לא עוסקות בהן. זה נוצר על רקע ריבונות שאין לה מדינה ובגלל תקופת המנדט היה למפלגות בישראל מקום חשוב.
א. ירידה במרכזיות הפוליטיקה המפלגתית– עם הקמת הארגונים המדינתיים מתחיל תהליך של היחלשות המפלגות: הקמת המדינה הביאה לידי כך שחלק מהתפקידים שבוצעו על ידי מפלגות הועברו לרשות ארגונים מדינתיים (הגירה, הקצאה משאבים) וכתוצאה מכך יכולת המפלגות לחלק משאבים הלכה והצטמצמה. עדיין בשנות ה-50 למפלגות יש עוצמה רבה כדי לחלק משאבים (כמו למשל הסימביוזה בין מפאי, ההסתדרות והמדינה) אבל מתחיל תהליך הדרגתי של היחלשות. תהליך זה התעצם כתוצאה מדה פוליטיזציה של הבירוקרטיה המדינתית. בעוד שבתק' הטרום מדיניתית מפלגות חילקו משאבים החל מסוף שנות ה-50 הארגונים המדינתיים הופכים לשחקנים יותר משמעותיים וכוח הצפלגות נחלש. זה בא לידי ביטוי בחוק שאומר שגיוס עובדים מבוסס על כישורים. עבור דרגים נמוכים, קשרים פוליטיים הופכים לא רלוונטיים. החל מסוף שנות ה-50 בדגות הנמוכות של הבירוקרטיה מה שקבע זה כישורי האנשים ולא קשרים. במהלך השנים הבירוקרטיה המדינתית התחילה לדבר בשפה פרופסיונלית על מנת להפריד עצמה מהפוליטיקה. ליצור הבחנה בינה לבין המערכת הפול' המפלגתית. פקידי מדינה לא כשליחים של מפלגות אלא בשם המקצועיות. גורם נוסף: פול' חוץ פרלמנטרית- החל מ-67 ויאלך פול' זו הפכה להיות הפול' המרכזית שבה מתנהל הויכוח האידיאולוגי והגבולות האיד' בין מפלגות הטשטשו כך שמפלגות הפכו לסופר מרקט רעיוני. במפלגה אחת אנשים מחזיקים דעות מנוגדות לחלוטין. מבחינה איד' מפלגות הפכו לפחות זירה מרכזית לויכוח איד'. גורם נוסף קושר לשינויים טכנולוגיים שהביאו לשינוי בדפוסי היחסים בין מנהיגים לבין הציבור. אם למשל בתק' הטרום מדינתית דובר במדינה קטנה ואינטימית למנהיגים היה קשר ישיר ואישי עם הבוחרים, עם התפתחות של כלי תקשורת ההמונים ושקיעת העיתונות המפלגתית, הקשר בין מנהיגים והציבור אינו ישיר עוד. זה שינוי בסיסי בקשר בין המנהיגים לציבור. הפול' המפלגתית שהיתה משמעותית וחדרה לתחומי חיים שונים לא נעלמה אך נחלשה. במקום פול' זו נוצרו סוגים חדשים שתרמו עוד יותר להיחלשות המפלגתית.
ב.התפתחות הפוליטיקה החוץ-פרלמנטרית- סוג פול' שלא מתנהל בתוך כללי המשחק הפרלמנטריים הרגילים (קואליציות, ועדות, פשרות, משא ומתן). פול' שמתנהלת בשתי צורות: השפעה ולחץ. בפול' מפלגתית מפלגות רוצות את השטלון בפול' זו המפלגה רוצה מהמדינה. על מנת להשיג מהמדינה יש להשפיע על מחוקקים ומקבלי החלטות. או בדרך של לחץ: הפגנות, מחאות, בתי משפט, הפרות סדר ציבורי. זו לא פול' של חדרים אלא מסוג אחר. פול' ו מתעניינת בפתרון בעיות מיידי ולא לפי הנהלים הפול' המקובלים. למשל: הויכוח על ההתנתקות מהווה דוג' בולטת לפול' זו. הכתומים תבעו שעכשיו יהיה משאל עם, כנגד כללי המשחק. אם לא, אז נחסום צירים, נפנה לבתי משפט וכו'. פול' חוץ פרלמנטירת היא חלק חשוב מהתהליך הדמוקרטי. בכל משטר דמוקרטי היא קיימת, במהותה היא אנטי ממסדית, נגד קבלת החלטות ונגד דפוסים מקובלים. מתי היא אנטי דמוקרטית? כשנלווה אליה שימוש באמצעים של אלימות כדי להשיג מטרות. קב' בעולם משתמשות באלימו של נשק למשל כדי לכפות. רצח פוליטי ומחתרות זו פול' חוץ פרלמנטרית אנטי דמוקרטית. עד 1967 הפול' החוץ פרלמנטירת היתה שולית לחלוטין, זה היה תור הזהב של הפרלמנטריזם בישראל, רוב הדברים נסגרו בתוך מפלגות. מלחמת ששת הימים החזירה את הויכוח על הגבולות של החברה הישראלית וגם החזירה את השאלה מהי החברה בישראל, איך תוגדר החברה? מי נכלל בתוך החברה בישראל? מהרגע שנושאים אלו הפכו לנושאי המחלוקת העיקרית נפתחה הדלת והיו הזדמנויות לשחקנים חדשים להיכנס לזירה הפול' לקב' חוץ פרלמנטריות. למשל: שאלת מה עתיד השטחים? הויכוח מתנהל בעיקר בין תנועות חוץ פרלמנטריות ולא מפחגות כי הן הפכו לסופר מרקטים ויש מגוון של דעות לכן הויכוח הוא בין שלום עכשיו לגוש אמונים. והזירה היא הרחוב ולא הפרלמנט. מ-67 ואילך מדברים על עידן פול' חוץ פרלמנטרית המביא בתורו גם להיחלשות המפלגות כמייצגות אינטרסים לאומיים.
ג.התפתחות הפוליטיקה הקורפורטיסטית ושקיעתה- אם נסתכל אל נושאים של כלכלה וחברה (מדיניות חברתית, צדק חברתי, הקצאת משאבים) אנו נראה שההבדלים בין המפלגות כמו בתחום של חוץ ובטחון, הטשטשו עם השנים והשחקנים המרכזיים הם המשולש של המדינה, ההון והעבודה. כלומר נציגי המדינה (משרד האוצר ומ-85 בנק ישראל), נציגים של הון ונציגי עבודים (הסתדרות) רוב הדיון הוא בין שחקנים אלו. למשל: תוספות שכר ויוקר- אם האינפ' מגיעה לרמה מסויימת מתנהל משא ומתן בין גורמי המשולש לתוספות לעובדים ברמה הארצית. איפה המפלגות בעסק? לא חשובות. הם רלוונטיות רק בוועדת הכספים של הכנסת שם יש למפלגות עוצמה. זה בא לידי ביטוי בדיונים על תקציב המדינה. בדיונים אלו רואים שהתקציב כבר נסגר באגף התקציבים של משרד האוצר שמביא תקציב מוכן כבר. רוב הדברים כבר נסגרו כאשר בממשלה מתנהלים דיונים בשוליים על התקציב וכשזה מגיע לכנסת יש 'מריבה על כופתאות'- על הכסף הקטן. המפלגות הן לא חלק חשוב במשחק. פול' זו היתה דומיננטית וחזקה עד אמצע שנות ה-90 אז אנו עדים לשינויים כי אחת צלעות המשולש (עובדים) הלכה ונחלשה וזה קשור להיחלשות ההסתדרות. במשולש זה העובדים הם כוח פחות רלווטני ודומיננטי בהשוואה לעבר. מה קרה שגרם להיחלשות העובדים? יש להבין קודם את מעמד ההסתדרות בחברה בישראל. ההסתדרות קדמה לחברה בישראל היה לה עוצמה ותקיד חשוב בבניית החברה. היתה לה עוצמה גדולה בתוך מפלגת העבודה. בשנות ה- 80 בתוך המפלגה התגברו קולות שטענו שמפלגת העבודה הפכה להיות שבויה של ההסתדרות במובן שהמפלגה נכנסה לקואליצה כדי לשמור על אינטרסים כלכליים של ההתסדרות. אילו אינטרסים? להסתדרות יש שני כובעים- כובע של איגוד מקצועי הגנה על העובדים מפני מעסיקים. כובע נוסף של מעסיקים, להסתדרות היו מפעלים גדולים ברשותה. צד נוסף של ההסתדרות הוא צד של קופת חולים. היו אינטרסים כלכליים מסויימים של קופ"ח למשל הקצאת משאבים של המדינה. הטענה היתה שהגולם קם על יוצרו עם השנים הפכה מפלגת העבודה כמייצגת ההתסדרות. במובן זה החברות הכלכליות של ההתסדרות במשבר ומצופםה מראשי מהפלגה לדאוג שהמדינה תזרים כספים למפעלי ההסתדרות. זה נעשה באופן פשוט: היו דיונים על הסכמי שכר במשק והתקיים משא ומתן בין השחקנים. אם העובדים דרשו העלאה של עשרה אחוזים הגיעו לפשרה של חמישה אחוז לעובדים, המדינה תוריד מיסים למעסיקים ותזרים משאבים למפעלי ההסתדרות כדי לקיים אותה. המפלגה קראה לערוך שינויים ולהיות פחות משועבדת להסתדרות. היה גם גורם נוסף הקשור לשינוי משמעותי בשנת 1980. התכנית הכספית של חברת העובדים- העובדים במשק בישראל לפני רפורמות בשנות ה-90 הפרישו חלק משכרם לפנסיה. המדינה חייבה את כל קופות הגמל האלה לקחת את הכסף ולהעביר אותו לרשות המדינה והמדינה השתמשה בכסף כאשראי לתשלום לפירמות. התכנית הכספית זה הסכם של ההסתדרות עם משרד האוצר שחמישים אחוז מכספי הציברה בקופו הגמל יילכו לאוצר וחמישים אחוז אחרים יילכו לחברת העובדים כאשראי לפיתוח מפעלי ההסתדרות. המדינה העמידה עבור ההתסדרות הון גדול וזול. ב-1980 שר האוצר הורוביץ, בעקבות המשבר התקציבי של ישראל ביטל את התכנית של ההתסדרות והפסיק להפריש לה את החמישים אחוז. כתוצאה מכך חברות הסתדרותיות עמדו בפני סיטואציה של הון יקר יותר זה יצר לחץ על מפלגת העבודה לפתור את המבר של מפעלי ההסתדרות. שינוי נוסף התרחש ב-1994: חיים רמון וקבוצתו הם אלה שביקרו את המפלגה שהפכה להיות שבוית ההסתדרות פרשו מהעבודה והקימו רשימה לשלטון בהסתדרות. כך הוא הוביל מהלך של פירוק כוחה הכלכלי של ההסתדרות הוא הוביל תהליך הפרטה של מפעלי ההסתדרות. הוא עשה זאת בעקבות משבר כלכלי של ההסתדרות. אם כך כוחה הלך ונחלש והיא כבר לא משחקת תפקיד בכלכלה במעסיק. צעד נוסף של רמון קשור לרפורמה של מערכת הבריאות. חוק ביטוח בריאות ממלכתי- כל אזרח, עובד או מובטל זכאי לקבל מהמדינה סל שירותי בריאות בסיסייים. אם הוא עובד המעסיק גובה חמישה אחוז מהשכר ומעביר לבטל"א. הוא מחלק הין קו]ות החולים שהופכות לספק שירותים המקבל כסף מהמדינה. כך ביטל רמון את הזיקה בין חברות בהסתדרות לבין קבלת שירות קופ"ח. עד אז היית חייב להיות חבר הסתדרות כדי ללכת לקופ"ח כללית. ברגע שעברה הרפורמה נותקה הזיקה בין חברות בהסתדרות לבין קופ"'ח. כתוצאה מכך מאות חברי התסדרות שהיו שם רק בשביל קופ"ח- עזבו. ההתסדרות ככוח פוליטי, כלכלי, ואיגוד מקצועי הלכה ונחלשה. תהליכים אלו הביאו לכך שהצלע של העובדים נחלשה. היא נחלשה גם מסיבות נוספות: ההסתדרות גם איבדה את כוחה כמייצגת בלעדית עובדים, הסתבר שיש עוד ארגוני עובדים. שינוי חשוב נוסף קשור בשינוי אופי הכלכלה בישראל. הכלכלה בתהליך של מעבר ממדינה מתפתחת למדינה ניאו ליברלית שונתה באופן דרמטי. חלק ניכר מהעובדים לא מועסקים בחוזים קיבוציים אלא בחוזים אישיים. חוזה קיבוצי הוא שכל העובדים מקבלים אותו שכר בדרגה מסויימת, אין דיפרנציאליות. במפעלי התעשייה החדשה יש הרבה חוזים אישיים וכך אי אפשר להתאגד איגוד מקצועי. לעתים מנצלים את חולשת העובדים שלא יכולים להתאגד ולכן מעבידים אותם בשכר מינימום למשל. גם חברות של קבלני משנה מוסיפים לצורות ההעסקה הפוגעניות. היום ההסתדרות מייצגת רק עובדים מאורגנים וחזקים. היא לא מייצגת עובדים קטנים. אם כוח העובדים הולך ונחלש מן הסתם הכוח של המדינה ושל ההון הולך וגדל. תופעה זו באופן השוואתי אינה ייחודית לישראל זו תופעה גלובלית בה אנו עדים כלח העובדים המאורגנים הולך ונחלש וכוח ההון הול וגדל. יחד עם זאת, אנו עדים לכך שההסתדרות כאיגוד מקצועי- כוחה מתחזק ביחס לתחילת שנות ה-2000. מה שחשוב אצלנו זה שהפול' המפלגתית אינה חשובה בזירה כלכלית.
ד.התפתחות הפוליטיקה הפופוליסטית- פול' מפלגתית המתנהלת בתוך ובין מפלגות מחייבת סוג מסויים של שחקנים פול'. אבל זה משתנה ומתפתח סוג פול' חדש זו הפופוליסטית. השחקנים המרכזיים בה הם לא מפלגות אלא פוליטיקאים המשתמשים במפלגות כפלטפורמה להגיע לציבור שיוכל לבחור בהם מחדש. פוליטיקאים גם היו פעם אך סוג הפוליטקאים הוא אחר לחלוטין: לא צריך להיות מומחה בבנייה קואליציה ובניהול משא ומתן אלא להיות טוב בטלויזיה. פוליטקיאים אלו מתעניינים לא לפעול בפול' מפלגתית אלא בלפנות ישירות לציבור ולקבל אהדה שהופכת למשאב בתוך המנגנון הפוליטי המפלגתי הממנה. אתה יכול להיות פופולרי ולהיבחר במקום גבוה על אף שהפעילות הפרלמנטרית שלך גרועה. פול' זו, מקורה לאחר 67. לאחר 67 היה שינוי דורי במפלגת העבודה ונכנסו לזירה הפול' אנשים שהתאפיינו בכך שלא היו מסוגלים לקבל החלטות כקולקטיב כמו האבות המייסדים. חלק גדול מפול' זו היא האדרת שמך ןעד כמה היריב שלך לא מוצלח. הניצחון של הליכוד ב-77 הוא נצחון הפול' הפופוליסטית. הליכוד הצליח להעמיד הרבה אנשים מתאימים לאופי הפופוליסטי.
אם ננתח לאורך זמן את המע' הפוליטית בישראל מחד רואים היחלשות במעמד המפלגות ובמקומן סוג חדש של פול'.
ראו גם:
קיטוב פוליטי בישראל בשנים 1977-1996
המערכת הפוליטית בישראל 1996-2003
ראו גם סיכומים מורחבים אודות חברה ופוליטיקה בישראל
חזרה אל: החברה הישראלית – סיכומים
