הסיכום להלן העוסק בנושאי מגדר עם קום המדינה הוא חלק מסיכום הקורס "החברה הישראלית" וחלק ממאגר המשאבים בנושאי סוציולוגיה באתר.
השנים שלאחר הקמת המדינה לא היו שנים של הישגים עבור הנשים. עד שנות השישים היה מעמד האישה בישראל נמוך מאוד, גם ביחס לשנות הארבעים.
מפלגות נשים שזכו לייצוג במשך כל תקופת המנדט השיגו נציגה אחת בכנסת הראשונה ומאז נכשלו עד שנת 1973. גם הייצוג הנשי בכנסת היה נמוך בארבעים השנים הראשונות מהייצוג באסיפת הנבחרים האחרונה (15 אחוז).
על הנסיגה במעמד האישה ניתן ללמוד גם מהשינויים בתפקיד האישה בצבא (ראה צבא ומגדר). בתקופה שקדמה להקמת המדינה נשים היו פעילות בארגונים המחתרתיים ואף שימשו בכמה מקרים כמפקדות (זוטרות אמנם) ביחידות קרביות של הפלמח. אישה אף שימשה בשנים הראשונות של המדינה כטייסת. לעומת זאת במהלך שנות החמישים נשים נדחקו מתפקידי לחימה לתפקידי עורף. שינוי נוסף באותו כיוון ניתן לראות במעמד האישה בקיבוץ. הנסיגה הזו בלטה בראשית שנות השבעים עד כדי כך שספר אקדמי בשם "נשים בקיבוץ" טען שיש בכך הוכחה לנטיה הגנטית של נשים לטפל בילדים ולעסוק בעבודות שירות.
תיאוריות מגדריות (להרחבה ראה חברה ומגדר)
א. פונקציונליזם גישה זו מתמקדת בחקר המשפחה, ובוחנת את ההסתגלות שלה לתנאים משתנים. הנחת היסוד היא כי בכל חברה נוצרים יחסי משפחה המתאימים אליה ותהליך המודרניזציה הוא המפתח לקידום השוויון בין נשים וגברים (במגבלות הביולוגיה).
ב. פמיניזם ליברלי– גישה השואפת לקדם את השוויון בין נשים וגברים במישור הציבורי (עבודה, פוליטיקה) ובוחנת את החברה בפרספקטיבה זו.
ג. פמיניזם רדיקלי גישה המכירה בשוני בין נשים וגברים ושואפת לקדם חברה אחרת המתאימה יותר לאינטרסים של נשים (למשל פחות לוחמנית). הפמיניסטיות הרדיקליות מערערות על ההבחנה בין המישור הפרטי לציבורי ומבקשות לערער על האוניברסליות של מוסד המשפחה ולקדם את שחרור האישה מהגבר גם בתוך המשפחה.
ד. הפמיניזם הסוציאליסטי מדגיש את ההבדלים בין נשים מקבוצות מעמדיות שונות (ובעיקר עניות לעומת עשירות) ואת הפגיעה של המשטר הקפיטליסטי בנשים.
ה. פמיניזם פוסטקולוניאלי בוחן את אי השוויון בפרספקטיבה של מערב מול פריפריה. הוא חותר להראות כי במקרים רבים שינוי חברתי כלשהו מקדם נשים מקבוצה אחת ופוגע בשניה. (אשכנזיות מול מזרחיות, ערביות לעומת יהודיות, אזרחיות ישראל מול מהגרות עבודה).
הנסיגה בכוחן של הנשים בישראל בשנות החמישים והשישים לא זכתה לדיון מפורט בסוציולוגיה הישראלית. מנקודת המבט הפונקציונליסטית ההסברים שהועלו הם ההסבר הביולוגי בהקשר לקיבוץ (חיבור חריג של יוסף שפר) , וקליטת אוכלוסיה מסורתית בהיקף ניכר. מנקודת מבט ליברלית ההסבר יכול להיות שהשליטה הגדולה של המדינה בכלכלה אפשרה לגברים להפלות את הנשים לרעה, וחיזוק הקשר בין הדת למדינה פגע בנשים. מנקודת מבט רדיקלית יותר ניתן לטעון טענה דומה שתתיחס את הנסיגה להתעצמות הסכסוך היהודי פלסטיני ובעיקר להגברת הדגש על פריון וילודה על רקע הצמצום בפוטנציאל העלייה והחשש לגורל האם היהודי לאחר השואה. זוהי למשל הטענה של חוקרות כמו ניצה ברקוביץ ונירה יובל דיוויס היא שהממסד בישראל מעודד את הנשים היהודיות להגביר את הפריון ולממש את תפקידן כאימהות וכתומכות בגברים הלוחמים. משימות אלה נחשבות למרכיב חיוני להצלחת הפרוייקט הציוני. הפקדת נושא הנישואין והגירושין בידי הרבנות נתפסת בעיני ברקוביץ ויובל דיוויס כחלק ממהלך זה. טענה דומה מציגה אלה שוחט במאמר שלה על הקולנוע הישראלי המעלה על נס את הצבר שהוא גבר. שוחט גם מציגה הבדלים בייצוג הנשים המזרחיות והאשכנזיות. עם זאת באותה תקופה מעמד הנשים מכל הקבוצות היה נמוך ולכן הגישה הסוציאליסטית והפוסטקולוניאלית פחות התייחסה לתקופה זו.
