אם מסתכלים על הבית הלאומי שהולך ומתפתח בתקופת המנדט הבריטי ניתן לראות שלבית הלאומי היו שלושה יסודות: הגירה, הון והתיישבות על הקרקע.
1. הגירה– 1914 טרם כיבוש הארץ ע"י הבריטים היו בא"י 94 אלף יהודים. ב-1947 היו פה 660 אלף יהודים. גידול זה, 80 אחוז ממנו היה כתוצאה מהגירה רק 20 אחוז כתוצאה מריבוי טבעי. רוב העולים הם מהגרים, כלומר אנשים שהגיעו בלית ברירה (עלייה 4 ו-5). אבל היו בכל תקופת המנדט עולים חלוציים, אידיאולוגיים שבאו לבנות חברה חדשה ולממש איד'. מדובר באנשים צעירים ללא משפחות שהיו תלויים, בעקבות מחסור במשאבים, בשני יסודות: הון וקרקע.
2. הון– בריטים אפשרו ייצוא וייבוא הון- הון הכוונה לא רק לכסף אלא גם למכונות למשל. כשמסתכלים על ההון שהגיע לכאן רואים שהוא מתחלק לשני חלקים: הרוב היה הון פרטי, נכסים שהעולים באו איתו מהבית. הון פרטי מתאפיין בכך שהוא מפוזר. סוג נוסף, קטן יותר הוא ההון הציבורי אותו גייסה התנועה הציונית. ההון הזה הושקע במרוכז בתכנית פוליטת שקבעה מה עושים איתו (קניית קרקעות, בניית ישובית וכו). זה ההון שאיפשר בניה של חלק גדול ממה שקרה.
3. קרקע, התיישבות– כדי לממש ולהקים יישובים ומפעלים אנו זקוקים לקרקעות. מי קבע היכן קנו קרקעות? איך יכול להיות שרוב אוכ' ישראל ממוקמת במישור החוף ובעמקים, זה היה המקום היחיד שנמכר בתק' שלטון המנדט. גבולות הבית הלאומי בתק' המנדט התעצבו ע"י כמות ההון שהיתה (כמה כסף גוייס?), מגבלות שהטיל המנדט הבריטי כשהבין שיש סכסוך.
העם היהודי בגולה מספק מקור לכוח אדם ציוני והוא המקור לתמיכה הפוליטית (יהודים בעלי כח והשפעה על מדינות אירופה) והוא מקור ההון.
ראו גם: הערבים בתקופת המנדט הבריטי
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
