מיתון אמצע שנות ה-60 – תקופות צמיחה ומיתון הן חלק מהמחזור הכלכלית. התפיסה של שנות ה-50 ואילך– המדינה צריכה להיות מעורבת הכלכלה, מעורבות במדיניות פיסקלית ומדיניות של רבית. ניתן לראות את המיתון כחלק מאותו מחזור עסקים המתרחש בכלכלות של חברות שונות בזמנים שונים אך לא כך הדבר- המיתון לא היה חלק ממחזור העסקים אלא מיתון יזום- הארגונים המדינתיים יזמו את המיתון הזה (האטה של פעילות כלכלית) מתוך תקווה המעוניינת להחליש את כח העבודים מצד אחד ומצד שני את כח המעסיקים. כמו כל פעולה שעושים לעתים מכוונים למטרה אחת (מיתון זעיר) ומקבלים תוצאה אחרת (מיתון גדול). מדוע יזמה המדינה מיתון כנגד העובדים? הסבר שניתן להציע הוא שדבר ראשון ארגוני עובדים בעיקר בתחומים בהם היתה צמיחה כלכלית כמו בניין, דרשו העלאות שכר שהארגונים המדינתיים לא יכלו להיענות להן. הדרך למנוע את הלחצים הגוברים של קב' עובדים חזקות היתה להביא האטה במשק. אם נניח הפריחה היתה בענף הבנייה, בגלל הבנייה בעקבות העולים, אם המדינה יזמה מיתון והפסיקה לרכוש וליזום בנייה של דיור ציבורי התוצאה המקווה היתה שעם התמתנות הביקוש יש סכנה למקומות העבודה והעובדים לא ינסו לדרשו יותר אלאל לשמור על הקיים. מטרה ראשונה- ריסון כוחם של קב' עובדים חזקות. הסבר נוסף- אותם קב' של עובדים חזקים יצרו איום על הכח של מפא"י על ידי התארגנויות מחוץ למפא"י וכדי לרסן אותם המדינה יתרה את המיתון. זה לא תאוריה של קונספירציה אלא יש מסמכים שמראים כי כך היה. מדוע המדינה יזמה מיתון נגד מעסיקים? כאן התברר שקבוצות שלמות של בעלי הון נהנו וזכו למשאבים גדולים מהמדינה (סובסידיות, הגנה הטבות מס) וגם לא היתה תחרות עם פירמות זרות ולכן צברו עוצמה גדולה והמדינה הפכה משועבדת לאותם אינטרסים כלכליים. כדי להחזיר לעצמה את האוטונומיה שלה, אימצה המדינה את מדיניות המיתון, זה מהלך מכוון שנועד להחליש עובדים ומעסיקים. המהלך הצליח אבל התוצאות היו של אבטלה גדולה ומיתון אדיר שהסתיים ב-1967. הוא קשור גם לתוצאות מלחמת ששת הימים.
חזרה אל: החברה הישראלית – סיכומים
