המערכת הפוליטית הישראלית בסוף שנות התשעים מתאפיינת ב"בלקניזציה" במובן של התפרקות המע' הפוליטית בישראל. הפוליטיקה הומאסה על הציבור ולכן הוצעו כל מיני פתרונות וכך הוצעה שינוי שיטת הבחירות. חיפשו שיטה שבה נמשיך במבנה פרלמנטרי של מפלגות ונכניס אלמנט של יציבות. הצבעה גם למפלגות וגם לרוה"מ. אם הוא ייבחר ישירות על ידי העם הוא יוכל לבחור לו קואליציה. מי שהציע לא העריך מה יהיו תוצאות לא צפויות של השיטה. המטרה היתה להכניס יציבות והתוצאה היא התפרקות המע' הפול'. שיטת הבחירות יצרה אפשרות שאתה יכול להצביע למועמד של הגוש שלך- רוה"מ יכול להיבחר מהגוש שלך. אתה יכול לבחור למשל פרס בגוש ולא להצביע עבור העבודה אלא בעד מרצ. כך אנשים הרגישו שהם עדיין תומכים בגוש אל הקול של המפלגה הולכת למפלגת לויין של הגוש השמאלי. התוצאה היתה התפרקות המע' הפוליטית בגלל ירידה בכוח של המפלגות הגדולות. 1981- הליכוד והעבודה ביחד קיבלו 95 מנדטים. 92- 76. 96- 66. 99- 45. 2006- 48. שינוי השיטה הביא להתרסקות המפלגות הגדולות. אם הן מאבדות מכוחן נוצרות מפלגות בינוניות (10-15 מנדטים) הם לא גדולות כמו הליכוד והעבודה. דבר שלישי שקורה הוא ריבוי המפלגות הקטנות של שניים שלושה מנדטים. ממע' פוליטית יציבה קיבלת מע' פוליטית של המון מפלגות קטנות ובינוניות. זה אומר שיש לך בעיה קשה לנהל קואליציה. כדי להרכיב קואליציה אתה צריך קודם כל מספר רב של מפלגות לאחר מכן, אתה צריך כל הזמן לתחזק אותה. ב- 2003 הוחלט לחזור לשיטה הקודמת והשאירו עוצמה גדולה יותר לרוהמ מתוך הנחה שהמע' תחזור להתייצב מחדש.
ראו גם: שינויים במערכת הפוליטית בישראל
חזרה אל: החברה הישראלית – סיכומים
