כל מי שיודע קצת על הפסיכואנליזה של זיגמונד פרויד בוודאי שמע על הרעיון של ה"תת-מודע", אותו תחום נפשי שבו אצורים זיכרונות, רגשות ותכנים שונים ומשונים שאינם נגישים לתודעה אך אף על פי כן משפיעים על מי שאנחנו והאופן שבו אנחנו מתנהגים (כאן תוכלו לקרוא על המודל הטופוגרפי של פרויד או על מודע, סמוך למודע ותת-מודע)
אך מהו ה"תת-מודע הקולקטיבי"?
בן טיפוחיו ולאחר מכן יריבו של זיגמונד פרויד, קרל יונג, הציע כי התת-מודע שלנו לא מורכב רק מתכנים אישייים אלא גם מתכנים קולקטיבים שהצטברו במהלך הדורות ושאותם אנחנו מקבלים ב"ירושה". זיכרונות, אירועים, אמונות, טראומות, דרכי התנהגות או תפיסה מסוימות שהיו חלק מההיסטוריה של התרבות בה אנחנו גדלים הופכים לחלק עמוק וסמוי מהאישיות שלנו, בין אם אנחנו מודעים לכך או ובין אם אנחנו רוצים בכך או לא.
דרך אחת להבין את רעיון התת-מודע הקולקטיבי היא לראות כיצד חוויות היסטוריות של חברה או תרבות מסוימת ממשיכות להשפיע ולעצב אותה גם שנים רבות לאחר מכן. היהודים הם דוגמא קלה שכן אפשר להציע קשר בין אירועים כמו חורבן בית המקדש, גירוש ספרד והשואה לבין הנטייה להרגיש ש"כל העולם נגדנו" או המסורת במסגרתה אנחנו שרים בכל פסח על כך ש"בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו". אולם הבנה כזו, גם אם היה מעניינת כשלעצמה, אינה מה שיונג מתכוון אליו אלא נופלת תחת הקטגוריה של "זיכרון קולקטיבי" שאם נחזור למודל של פרויד הוא הרי המקביל ל"מודע" או ה"סמוך למודע".
כאשר יונג מדבר על תת-מודע קולקטיבי הוא מדבר על תכנים מופשטים הרבה יותר שאותם הוא מכנה "ארכיטיפים". ארכיטיפים הם תבניות מופשטות, סמלים או דימויים, הקיימות בכל תרבות (אם כי בצורות שונות) ומהוות את הבסיס לאופן שבו אנחנו מבינים וחווים את המציאות שלנו (דומה במשהו לאידיאות אפלטוניות). למשל, בכל תרבות יש את ארכיטיפ "האם", שכן כל אדם נולד מאישה, אך לכל תרבות יש תוכן משלה שהיא יוצקת אל תוך המושג המופשט הזה ומכלול שלם של תפיסות, דימויים ונרטיבים הנוגעים ל"מהי אם". הילד, לפי יונג, נולד למעשה עם תפיסה מוקדמת כזו של מהי אם על פי התרבות שלו וזה מה שמאפשר לו לזהות אם (או דמות אימהית). דוגמא אחרת לארכיטיפ היא ה"גיבור", שבעוד שבתרבות היוונית הקדומה מה שמאפיין אותו זה תחכום ומניפולטיביות הרי שבתרבות האנגלית הוא מאופיין על ידי איפוק, נימוס ואומץ. חשוב להבין כי ארכיטיפ בעבור יונג הוא תמיד תבנית שלתוכה נוצק תוכן ספציפי, כך למשל ארכיטיפ "הכוח הגדול" יכול להיות אליל בחברה פגאנית או אלוהים בחברה מונותאיסטית.
יונג תיאר סדרה ארוכה של דמויות ארכיטיפיות כמו: האם הגדולה, האב, ילד, אלוהים, שטן, גיבור, זקן חכם ועוד או אירועים ארכיטיפים כמו: לידה, מוות, פרדה מההורים וכו' וכן מוטיבים ארכיטיפיים כמו הבריאה, המבול, סוף העולם ועוד. הארכיטיפים החשובים ביותר על פי יונג הם מה שהוא מכנה ארכיטיפ "הצל" שמייצג את הצדדים האפלים והחייתיים בנפש האדם שעליהם צריך להתגבר, ארכיטיפ ה"אנימה" שהיא הצד הנשי של הגבר וה"אנימוס" שהוא הצד הגברי של האישה. הארכיטיפים האלו, על פי יונג, הם חלק ממי שאנחנו שכן אנו, פשוטו כמשמעו, נולדים איתם והם חלק מתת-המודע שלנו בדיוק כמו אירועים ותכנים פרטיים שהיו חלק מחיינו עד עכשיו.
–
לקריאה נוספת אודות הפסיכולוגיה האנליטית של יונג
להפוך את נפש האדם למקצוע? על לימודי פסיכולוגיה
