39-45- תקופת מלחה"ע השנייה. מצד אחד מאופיינת במאבקים פנימיים בתוך היישוב היהודי בין פורשים רביזיוניסטים (אצל ולחי) לבין הישוב המאורגן, הסזון. היתה סמכות ללא ריבונות- ריבונות היתה של המנדט, לא ניתן היה לכפות באמצעים של אלימות קיום החלטות מדיניות. מה שנשאר זה רק הסמכות שהיא אינה בכפייה. כשמחליטית על מדיניות שנראית הטובה ביותר עבור המוסדות הלאומיים ויש קב' שלא מקבלות זאת, אין דרך לכפות. הדרך היחידה היא לנסות לשכנע בשיטות כמו הסזון. מחד, מאבקים בתוך היישוב אך מאידך, זו תקופה של התחזקות המדינה שבדרך- מושג המביע את התפיסה של אנשים שפעלו באותו זמן. מה זה בדרך למדינה? יש עלייה גדולה, יש גיוס משאבים רבים מארה"ב, הקמת הפלמ"ח, התנדבות לצבא הבריטי, חיזוק אלמנטים צבאיים.
הקמת הפלמ"ח- הוקם על ידי הבריטים. היות והגרמנים התקרבו לארץ הבריטים חששו מהם ולכן הקימו יחידות קומנדו מתוך היהודים וההנחה היתה שהם יעשו פעלות בתוך קווי האויב. ברגע שהבריטים נצחו בקרב אל עלמין, לא היה להם אינטרס לשמור על היחידות המאוד מאורגנות וצבאיות האלה. מעשה הפלמח במתכונת שאנו מכירים היא בין השנים 43 כי אין מימון ליחידה. הפתרון שנמצא ב-43 היה כזה: הקיבוץ המאוחד שהוא חלק ממפא"י הסכים לממן את הפלמח כך שמחצים השבוע אנשי הפלמח יעבוד בקיבותים ובמחצית השנייה הם יתאמנו ומה שיממן את זה זה העבודה במחצית הראשונה. הפלמח היתה מזוה עם תנועת הפועלים.
45-48- התקופה שניתן לכנות אותה ניתוק מהמערכת המנגטורית. מוסדות היישוב מתחילים בתהליך התנתקות מהמנדט הבריטי. מלחה"ע השנייה הסתיימה בנצחון של בעלות הברית, מתבריים מימדי השואה באירופה, בבריטניה עולה ממשלה שלא אוהדת ציונות ונוקטת מדיניות נגד הבית הלאומי. מתברר שמה שקרה באירופה הביא את המוסדות הלאומיים להתנגד למנדט. כך הוקמה תנועת המרי העברי (45), תנועה שמאגדת את האצל הלחי וההגנה. כחלק מהמאבקים נגד הבריטים הם עשו פעולות ידועות כמו ליל הגשרים. בסופו של דבר הנהגה של המוסדות מבינה ששימוש באלימו אינה הדרך הנכונה והולכת לדרך פוליטית של פירוק המרי העברי הרבה בעקבות פיצוץ מלון המלך דוד.
לאחר בירור מימדי השואה מתחילה זרימה של אנשי מחנות שברחו לברה"מ וחוזרים למקומות מושבם. דעת קהל אוהדת בעולם לפתירת בעיית העקורים, ראייה של זיקה בין יהודי אירופה לא"י כל זה מביא את הבירטים למסקנה שמאסו בא"י והם פונים לאו"ם ומעבירים לט את הסמכות לפתרון בעית א"י. האו"ם מקים ועדה בשם יונסקופ, ועדה שמוצאת זיקה בין בעיית העקורים בגרמניה לבין בעיית א"י ואומרת שניתן לפתור את שתי הבעיות יחד על ידי המלצה לחלוקת הארץ והקמת שתי מדינות (ערבית על רוב השטח ויהודית על חלק קטן). ב-47- האום מתכנס ובהצבעה מתקבלת החלטה על חלוקת הארץ והקמת שתי מדינות. למחרת פורץ קונפ' בין קהילתי בין היהודים לפלס'. המאבק קיים עד הקמת מדינת ישראל. אז הסכסוך עובר לתפנית בין סכסוך בין קהילתי לבין מדינתי.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
