בשנים 77-96, לאחר המהפך של 77 ועליית בגין לשלטון, המפה הפוליטית שהתגבשה בישראל היא מפה מקוטבת, כלומר שיש בה שני גושים גדולים. במרכז כל גוש מפלגה מרכזית אחת ובין הגושים מפלגות לשון מאזניים. בכוחן של מפלגות לשון המאזנים לקבוע איזה גוש ישלוט בפוליטיקה בישראל למרות שכוחן הפוליטי לא גדול. כח מפלגות לשון המאזניים הוא משמעותי, הם קבעו את מבנה המפה הפוליטית. אנו ננתח גורמים להיווצרות המבנה ואת תוצאותיו. בבחירות 77 לראשונה נשבר מבנה המפלגה הדומיננטית בעקבות שורת גורמים: 1. שינוי דפוסי ההצבעה- מעבר מצביעים, בעיקר מזרחיים שנהגו להצביע למפא"י והעבודה שינו את הצבעתם והעבירו אותה לליכוד. יש הסברי שונים מדוע ב-77 חלה התמורה. התמורה החלה כבר הרבה קודם- ב-59 היו סימנים ראשונים בשינוי דפוסי הצבעה של מזרחים, זה היה מאוד דרמטי ב-77 כשעיירות פיתוח העבירו הצבעתם לליכוד. גורם ראשון קשור לשינוי בדפוס ההצבעה של המזרחים. 2. מאז שנות ה-80 חלקם של המזרחים באוכ' גדל, הם לעולם לא הגיעו למחצית אך חלקם גדל. זה נתן להם יכולת השפעה על המע' הפוליטית עד ראשית שנות ה-90. 3. העוינות כלפי הבירוקרטיה המדינתית בעקבות כשלונות מלחמת 73, שחיתות בפרשת ידלין, עופר, חשבון הדולרים של רבין. 4. הקמת ד"ש- אותה מפלגה שלקחה 15 מנדטים ממפלגת העבודה. 5. הקצנה דתית בקרב הציונות הדתית שהביאה לתבוסה של המפד"ל – כוחה ירד והיא היתה בת ברית של מפלגת העבודה. זה נקרא שותפות הסטורית בין המפלגות.
המע' אופיינה בתיקו בין שני הגושים. שיוויון אלקטורלי מה שיצר שיתוק של המע' הפוליטית. המע' יכלה להקים קואליציות כתוצאה של החלטת מפלגות לשון המאזניים- הן הכריעו מי יצליח להקים ממשלה. רוב השנים הן נטו לכיוון של ליכוד. 92- העבודה הקימה קואליציה. 84, 90- שיתוק מוחלט שנפתר על ידי הקמת ממשלת אחדות לאומית. כל השאר- ליכוד הקימה קואליציה. השאלה הגדולה היא מה יסביר את התיקו? כדי לענות יש להתייחס לקשר בין מבנה הריבוד לבין הצבעה פוליטית. עד אמצע שנות ה-80 ניתן לומר שהתקיימה חפיפה ניכרת בין עדה ומעמד- אתניות ומעמד. מבחנית השכלה, הכנסה,, רמת חיים, השפעה פוליטת וכו'- חלק ניכר מהמזרחים היו ממוקמים בחלק התחתון והאשכנזים בחלק הגבוה של הריבוד. אם נסתכל על הקשר בין המבנה הריבודי הזה להצבעה פוליטית נראה שחלק ניכר מהמזרחים (לא כולם) הצביעו לגוש של הליכוד, שמונים אחוז ממצביעי הליכוד מזרחים. ושמונים אחוז ממצביעי העבודה אשכנזים. נוצרה זיקה אדוקה בין המבנה הריבודי שבעצמו היתה חפיפה בין אתניות למעמד לבין דפוס ההצבעה. מאמצע שנות ה-70 נוצרה חפיפה בין המבנה הריבודי להצבעה. נדבר על הקשר בין שסעים חברתיים להצבעה( בין הצבעה לריבוד): בתק' טרום המדינה היה קשר ברור בין מיקומך הריבודי לדפוס ההצבעה. אם שכירים ובעיקר עובדים המועסקים בעיסוקי צווארון כחול הצביעו לשמאל בישראל. מעמד ביניים הצביע ימין ומרכז, כמו ברוב אירופה. בשנות ה-50 לאחר הקמת המדינה המשיך דפוס זה, אנשים בשכבות נמוכות מצביעים שמאל ומעמד יותר גבוה מצביע ימין ומרכז. מי שאיכלס בשנות ה-50 את חלקו הנמוך של הריבוד הם בעיקר מזרחים, מה להם ולשמאל? יש כאן משהו בדפוס הצבעה שאינו סביר. ההסבר לכך הוא פשוט- התלות של העולים החדשים בממסד הקולט אותם. המדינה ומפא"י הביאו לידי כך שעולים חדשים תלויים במוסדות שקלטו אותם. ותלות זו הביאה אותם להצביע למפלגה הדומיננטית. ככל שעבר הזמן התלות של המהגרים שהגיעו בהגירה ההמונית של שנות ה-50 הלכה ונחלשה. זה התחיל קודם כל בערים, כיון שיכולת האנשים להגיע למשאבים (תעסוקה, השכלה) היא פחות מתווכת על ידי מפלגות- כוח המפלגות הלך ונחלש. בעיירות פיתוח לעומת זאת, הם המשיכו להיות חזקות עד שנות ה-70. לאורך השנים חל שינוי בדפוסי ההצבעה במובן שמזרחים בחלק הנמוך של הריבוד החלו להצביע לחירות, אח"כ לליכוד למרות שהן היו מפלגות של מעמד ביניים. הן לא שיקפו את האינטרסים המעמדיים שלהם אבל זו היתה הצבעת מחאה כנגד הממסד. כמו כן, יותר אשכנזים שהצביעו למפלגות מרכז עברו להצביע למפלגת העבודה. זה הביא לשינוי בדפוסים- מפלגת העבודה מקבלת את רוב קולותיה מאשכנזים בחלק הגבוה של הריבוד. ליכוד- יותר קולות של מי שממוקם בחלק הנמוך של הריבוד. בין 77 ל-96 נוצרה החפיפה בין עדה ומעמד- חלק ניכר מהליכוד מזרחים וחלק ניכר מהעבודה אשכנזים. באמצע שנות ה-90 הזיקה עמוקה מתחילה להשתנות שוב בגלל שינוי בדפוס ההצבעה של המזרחים.ץ חלק ניכר שהצביע לליכוד החל לשנות את דפוס ההצבעה מהליכוד לש"ס. ניתן לראות זאת באופן בולט על ידי הסתכלות על יישובים בהם ש"ס עולה והליכוד יורד. יש לזה כמה הסברים: 1. קשור באכזבה מהעובדה שהליכוד התעניין בעיקר בא"י השלמה ולא צמצום הפערים. 2. השינוי קשור למתחים סביב דת ומדינה שהתעצמו בהגירה מרוסיה. ב-96 היה שינוי בולט של מעבר מהליכוד לש"ס. הדוגמה של 96 משמשת דוגמה לקשר הקורה החל מ-96 בין המבנה הריבודי להצבעה פוליטית. במבנה הריבודי בישראל חלו שינויים די ניכרים, אחד השינויים זו הזיקה בין עדה למעמד. גם ההגירה מברה"מ שברה את החלוקה בין אשכנזים למזרחים. מאמצע שנות ה-90 המבנה הריבודי עובר מחפיפה בין מעמד ללאומיות למבנה של חמישה רבדים בהם 20 אחוז הם עניים, 20 אחוז עובדים, 45 אחוז מעמד בינוני, 15 אחוז בינוני גבוה ופחות מאחד אחוז מעמד עליון. הזיקה של פעם הפכה למבנה ריבודי של חמישה רבדים. יש לשאול כעת מי נמצא בכל פלח ומה דפוסי ההצבעה שלו. אצל העניים יש ריכוש גדול של פלס' אזרחי ישראל, אשכנזים חרדים, מהגרים מברה"מ, אתיופים וקב' קטנה של מזרחים. ברובד בעובדים יש בעיקר מזרחים ורוסים ומעט פלס' אזרחי ישראל. ברובד הבינוני יש בעיקר אשכנזים עם חדירה הולכת וגדלה של מזרחים וככל שעובר הזמן יותר רוסים. במעמד הבינוני גבוה בעיקר אשכזים. כאן ניתן לראות את הזיקה בין המבנה הריבודי לדפוסי ההצבעה. פלס' המצויים בחלק של העניים והעובדים מצביעים למפלגות הערביות. מזרחים עניים מצביעים לש"ס. היא מקבלת קולות מחלקים נמוכים של הריבוד. רוסים מצביעים לאורך כל שנות ה-90 הצביעו בעיקר למפלגות רוסיות שינוי בדפוסי ההצבעה שלהם הביא לשינויים דינמיים ומוביליות בשלטון. אשכנזים ממעמד בינוני גבוה- חלק גדול מצביעים למר"צ. מבחינת מצביעיה היא מפלגה אשכנזית. למרות שינוי המבנה הריבודי עדיין ניתן לזהות מי מצביע למי בבחירות, איזה קב' חברתיות נותנות כוחות למפלגות.
מאפייני המבנה המקוטב- מאופיין באיזון הכוחות האלקטורליים בין המפלגות הגדולות בכל גוש. 2. היווצרות מפלגות לויין שהולכות רק עם גוש מסוים. 3. תחרות פוליטית עזה ואלימה בין שני הגושים. 4. המבנה הזה מונע ומביא למצב של חוסר יכולת לקבל הכרעות. תיקו הוא דבר משתק במובן זה שכל גוש יש לו מחצית מהקולות ואין לו קונצנזוס רחב כדי לתמוך בו וכך מתקשים לקבל החלטות בתחום הכלכלה למשל. לכן התחילו לעלות בין 77 לראשית שנות ה-90 קולות שאמרו שחייבים למצוא דרך לשבור את התיקו. אם התיקו משתק זה מאפשר עלייה של כוחות אחרים שמקבלים החלטות (ביהמ:ש העליון, פקידים וכו') חיפשו דרך לשמור את ההתמדה בין מעמד והצבעה.
ראו גם: שינויים במערכת הפוליטית בישראל
חזרה אל: החברה הישראלית – סיכומים
