אם נסתכל על היישוב היהודי המתחיל להתפתח בסוף המאה ה-19 לעומת הערבים הקיימים בארץ נראה שמלכתחילה היו הבדלים מהותיים בין שתי הקהילות. הבדלים שמשפיעים על מה שיקרה ב-1948. מה ההבדלים? דבר ראשון האוכ', ב- 1922 הבריטים עושים מפקד על מנת לדעת כמה אנשים יש בארץ. במפקד גילו סך הכל 752000 איש. היהודים היוו 11 אחוז מהאוכ'. ב-1931 נערך מפקד נוסף ומגיעים למיליון ושלושים אלף, יהודים מהווים 17 אחוז. ב-1947 נערך מפקד נוסף ומגיעים למליון 900000 יהודים מהווים 32 אחוז. יש גידול באוכ' אך החלק של היהודים הולך וגדל. מבחינת הפלס' יש כאן תפיסה של גדילה שבאה על חשובנם. יש מחלוקת במחקר לגבי ממתי ניתן להתחיל לדבר על תנועה לאומית פלסטינית. ברור שמרגע תחילת המנדט הבריטי מדובר בשתי קהילות המצויות על אותו שטח ומתנהל מאבק לאומי. החלק היהודי הולך וגדל ומרוכז במישור החוף והעמקים והערבים בהרים והנגב ריק. יש הבדלים מהותיים בין שתי הקהילות- למרות הדימוי רוב היהודים היו עירוניים והפלסטינים ברובם כפריים. זה קשור למודרניזציה אליה יהודים היו חשופים קודם. ביטוי נוסף קשור לרמת ההשכלה ב-1931 במפקד נבדק שיעור יודעי קרוא וכתוב. 6 אחוז מהיהודים לא יודעים קרוא וכתוב והפלס' 71 אחוז. שתי חברות הנמצאות בקטבים שונים על ציר המודרניזציה. הבדל מהותי נוסף הוא בתחום הפוליטי, היהודים שהיו בא"י והתנועה הציונית בחול מלכתחילה מפתחים פוליטיקה של נציגים- בחירות להסתדרות ציונית או לכנס ישראל (ארגון המייצג את יהודי הארץ ציונים ולא ציונים). זה הבדל חשוב בין דמוקרטיה ללא דמוקרטיה. שלטון לא יכול לשלוט רק באמצעים של אלימות, כל שלטון וודאי שלטון דמוקרטי זקוק ללגיטימציה ובחירות הוא מנגנון מרכזי ללגיטימציה. יהודים מפתחים שיטה פוליטית שמבטיחה לגיטימציה. היו גם בעיות: סמכות ללא ריבונות. בעוד שהיהודים פיתחו פוליטיקה של נציגים פלס' פיתחו פוליטיקה של נכבדים. ללא בחירות אלא ביחס משפחתי ומפלגות הבנויות על סמך יחסים אלו. או אנשים בעלי מעמד חברתי מכובד בקהילות. הבדל זה בפוליטיקה ישחק תפקיד בהתקוממות הערבית הגדולה.
ראו גם: הערבים בתקופת המנדט הבריטי
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / בונים את מדינת ישראל במזרח התיכון
