העליות לישראל לאחר קום המדינה – סיכום

בעשור הראשון להקמת המדינה חוותה מדינת ישראל את אחד האירועים שלא היה להם שום תקדים בחברות מערביות והחוויה קשורה לעלייה הגדולה גם ממדינות מזרח אירופה וגם ממדינות האסלאם.

עם הקמת המדינה מנתה החברה הישראלית 600 אלף איש ובתום עשור מנתה החברה הישראלית מעל מיליון וחצי.

ב-1950 חוקקה מדינת ישראל את "חוק השבות" המפורסם, חוק שקובע שכל יהודי זכאי לעלות ארצה הוא ובני משפחתו (גם אם הם לא יהודים- נישואי תערובת).

העלייה הזו שינתה באופן משמעותי את יחסי רוב ומיעוט בחברה הישראלית, כלומר, אם בערב מלחמת העצמאות היו בארץ ישראל מיליון שלוש מאות אלף ערבי ו-600 אלף יהודים, הרי שבתום עשור היחס היה מעל מיליון וחצי יהודים לעומת 150 אלף ערבים.

מפעל העלייה הגדול היה מלווה בקשיים רבים, הקשיים היו כלכליים, חברתיים וגם ביטחוניים ושאלות קליטת עלייה בימי קום המדינה עמדו כאחד האתגרים הגדולים בעבור מדינת ישראל הצעירה.

הדמוגרפיה של החברה הישראלית השתנתה וניתן להצביע על מספר גורמים עיקריים לאותה עלייה:

• ריבונות- עצמאות, ב-1948 הכריז דוד בן-גוריון על עצמאות, הסתיימו חוקי המנדט, נעלמו הספרים הלבנים (אין את הספרים שמגבילים את העליות) והתחילו לחסל את כל מחנות הפליטים שאליהם גלו היהודים.
• השואה– השואה הוכיחה בעליל את הצורך במדינה יהודית, צריך לזכור שאמנם בתום השואה היה תהליך של רפטריאציה (שיבה- יהודים חזרו לבתיהם) אבל הפוגרום הנורא בקילצה (בשנת 46 שנרצחו בו 42 יהודים) בשנים 1942-1946 המחיש ליהודים שאין להם מה לחפש באירופה גם לאחר המלחמה.
• השתלטות הקומוניזם- במזרח אירופה השתלטו הכוחות הקומוניסטים של סטאלין על מדינות כמו: ברית המועצות, פולין, בולגריה, רומניה.

המשטר הקומוניסטי היה מדכא לגבי היהודים, ברית המועצות שינתה את הקו שלה כלפי מדינת ישראל והנימה הסובייטית הייתה נימה אנטישמית.

התוצאה הייתה שהיהודים מתחילים לעלות לארץ.

• עלייה גדולה הייתה גם מארצות האסלאם- יהודי תימן שעלו לארץ במרבד הקסמים, יותר מ-50 אלף איש, מה שנקרא עליית "מרבד הקסמים", יהודי עיראק במבצע עזרא ונחמיה, יהודי לוב, סוריה ולבנון ויותר מאוחר הגיעו גם יהודי מצרים, תוניסיה, מרוקו ואלג'יר כאשר ומ-1961 עלו לארץ קרוב ל-100 אלף יהודי מרוקו.

כאשר העלייה הזו נובעת בעיקר מהעימות הישראלי- ערבי.

העובדה שמדינו ערב הגדירו את מלחמת העצמאות בנכבה (כשואה) כבר במהלך המלחמה היו פראות בקרב יהודי מדינות ערב, אחד הפוגרומים הגדולים היה "פוגרום הפרוד" שנעשו ביהודי עיראק , נהרגו שם המון, ובמקומות נוספים.

לכן, מדובר כאן בעליית הצלה שכן נשקפה סכנה קיומית ליהודי ארצות האסלאם, הפעילות הציונית נאסרה לחלוטין, פעילים ציוניים נכלאו בבתי הכלא, לכן הפרופיל של העלייה מארצות האסלאם הוא גם פרופיל של עליית הצלה וגם עלייה חשאית.

הקשיים בעליות לאחר קום המדינה

• קושי כלכלי- מדינת ישראל מיד עם הקמתה הייתה מדינה עם קשיים כלכליים מסיביים, נטולת משאבים כלכליים (נפט, פחם), עם תקציב ביטחון גבוה מאוד ומחיר כלכלי בעקבות מלחמת העצמאות.

מבחינה כלכלית כדי להתגבר על הבעיה הזו מדינת ישראל הכריזה על תקופת הצנע (שוק שחור).

• קשיי מגורים- עצם העובדה שמדינת ישראל בשנות ה-50 וה-60 הייתה צריכה לקלוט קרוב למיליון וחצי עולים חדשים.

הדבר יצר בעיות מגורים מאוד מאוד קשות.

בתחילה מה שפתר את הבעיה היו המתקנים של הצבא הבריטי.

בנוסף, מה שפתר את הבעיה זה הרכוש הנטוש- בתים של הערבים שנעזבו במלחמת העצמאות (ואדי ניסנאס).

חלקם גרו בפחונים, בדונים (בתים מבד) ומתחילת שנות ה-50 במעברות.

המעברות בהגדרה היו מקום מגורים זמני, בד"כ בפריפריה העירונית של פחונים, צריפים נטולי תשתית ומה שהם מספקים בסה"כ קורת גג והבעיה עם מעברות אלו שהן בפריפריה העירונית.

צורת המגורים הזו יצרה ובצדק תחושת קיפוח אמתית מכיוון שהמעברות האלה הוזנחו, התשתיות לא שופרו, המתח עם הגרעין העירוני גדל וצומח באותם מעברות דור עם תחושת קיפוח עזה.

• בעיית התעסוקה- צריך לזכור שחלק גדול מהעולים לא מצאו מקומות תעסוקה, מקומות העבודה שהוצעו להם לא היו מתאימים, הם היו תלויים בכספי השלטון, רק מעטים מהם זכו לעבוד.

הפתרון היה עבודות יזומות בד"כ ביערנות וכך נפגעה תחושת הערך העצמי של אותם אנשים.

• הבעיה התרבותית- צריך לזכור שיוצאי אירופה באו עם תרבות מערבית, יוצאי אסיה- אפריקה באו עם תרבות מזרחית, הם חסרו את השפה המקומית, הם מנהלים צורת חיים מסורתית והמתח התרבותי הוא מאוד מאוד בולט, כאשר צריך לזכור שהממשלה הראשונה במדינת ישראל נפלה בגלל משבר החינוך במחנות העולים, כלומר, המצב שבו מנסים לעקור תורה, מסורת מאותם אנשים.
• בעיית הבריאות- גלי עלייה היו ענקיים במעברות, במחנות העולים, במתקנים הישנים של הצבא הבריטי לא היו תנאי היגיינה בסיסיים, היה מחסור עצום באחיות ורופאים והצפיפות והתברואה היו ברמה מאוד מאוד ירודה ותמותת הילדים הייתה מאוד גבוהה.
• בעיית מרכז ופריפריה- בשנות ה-50 ובראשית שנות ה-60 משיקולים ביטחוניים ושיקולים יישוב הארץ הקימה מדינת ישראל את עיירות הפיתוח.

התפיסה הייתה ליצור מרכז עירוני שיספק שירותים להתיישבות החקלאית מסביב בחבל לכיש, חבל הדולם– צפון מערב הנגב, כמובן בצפון.

עיירות הפיתוח המרכזיות היו: קריית שמונה, שלומי, חצור הגלילית, מגדל העמק, מעלות, בית שאן, נצרת עילית, קריית מלאכי, יבנה, קריית גת, נתיבות, אופקים, שדרות, דימונה וירוחם.

מהר מאוד הפכו עיירות הפיתוח לאחד הסמלים המובהקים של הבעיה ההדדית והשאלה היא כמובן למה?.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / הלאומיות בישראל ובעמים