יהדות תימן היא אחת מהקהילות העתיקות והייחודיות בעם היהודי, עם היסטוריה רציפה שמתחילה, לפי מקורות מסוימים, עוד בימי בית ראשון. תולדות הקהילה היהודית בתימן הן תולדות של נאמנות עיקשת למסורת, לצד עמידה איתנה אל מול דורות של רדיפות, משברים וגלויות.
ראשיתה של יהדות תימן
על פי מסורות מקובלות, יהדות תימן נוסדה עוד בימי חורבן בית ראשון, כאשר כ-75,000 איש, בני שבט יהודה ולוי, עזבו את ירושלים בעקבות נבואות ירמיהו. קבוצה זו, לפי דברי השד"ר יעקב ספיר, התיישבה באזור הפורה של תימן והקימה קהילה מסודרת. מסורות אחרות מקשרות את תחילת היישוב היהודי לתקופת עשרת השבטים או אפילו לתקופת שלמה המלך ומלכת שבא.
חוקרים סבורים כי כבר מהמאה ה-6 לפנה"ס התקיימו קשרי מסחר בין אזור יהודה לתימן דרך "דרך הבשמים", עדות לכך נמצאה בכתובת שבאית מהתקופה ההיא. בהמשך, בממלכת חמיר בתימן, נמצאו ראיות לפעילות יהודית משמעותית, כולל כתובות עבריות וממצאים ארכיאולוגיים המעידים על זיקה דתית מובהקת.
תור הזהב של יהדות תימן וסופו
במהלך המאה ה-4 לספירה, קיבלה ממלכת חמיר את הדת היהודית כמונותיאיזם ממלכתי. המלך היהודי יוסף ד'ו נואס הוביל מאבק נגד הנוצרים בנג'ראן, אך לבסוף הובס ונהרג בשנת 525. לאחר מכן, גברו הרדיפות כלפי היהודים. תקופה זו הסתיימה עם כיבוש תימן על ידי הפרסים, שהביא לשיפור זמני במצבם של היהודים.
תימן תחת שלטון האסלאם
לאחר עליית האסלאם במאה ה-7, הפכו יהודי תימן ל"בני חסות" (ד'ימים), ונדרשו לשלם מס גולגולת. עם השנים נחקקו נגדם גזירות רבות, ביניהן "גזירת היתומים" – חיוב התאסלמות של יתומים יהודים, ו"גזירת העטרות" – איסור על חבישת מצנפת. רדיפות נוספות התרחשו תחת שלטון הזיידים והעות'מאנים, כולל גירוש מוזע בשנת 1679 – אחת הטרגדיות הקשות בתולדות יהודי תימן.
עליות לארץ ישראל
החל מהמאה ה-19 החלו יהודים מתימן לעלות לארץ ישראל, בעלייה שזכתה לכינוי "אעלה בתמר". העליות נמשכו בגלים נוספים בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, אך רבים סבלו מתנאי מחיה קשים בארץ. לאחר קום המדינה ובמהלך מבצע "על כנפי נשרים" (1949–1950), עלו לישראל כ-50,000 מיהודי תימן – רוב מוחלט של הקהילה – במסע דרמטי דרך עדן.
לסיכום, יהדות תימן שמרה על מסורת ייחודית, עברית עתיקה, פרשנות מקראית מובהקת ומנהגים שהשתמרו במשך אלפיים שנה. תולדות הקהילה משקפות את העוצמה הרוחנית של קהילה שעמדה בפני אתגרים עצומים – אך לא ויתרה על זהותה. גם לאחר עלייתה לארץ, תרמה יהדות תימן תרומה אדירה לתרבות, למוזיקה ולזהות היהודית בישראל.
