כשאלוהים נעשה חירש: ימי המגפה השחורה באירופה

"המגפה פגעה בחוזקה ובמהירות. אנשים נעשו מעט חולים ותוך יומיים-שלושה מתו לפתע … מי שהיה בסדר ביום אחד מת יום למחרת ונישא לקברו ",

במילים אלו מתאר הנזיר הכרמלי ז'אן דה ונט את המתרחש סביבו בצרפת של המאה ה-14. במולדתו של דה ונט היו אזורים בהם נספו 70 עד 80 אחוזים מהאוכלוסיה והמצב בחלקים אחרים של אירופה לא היה הרבה יותר טוב. "המוות השחור" או "המגפה השחורה" הגיע לחופי אירופה בשנת 1348 ובתוך שנתיים חיסל כרבע מהאוכלוסיה שלה. הגלים הבאים של המגפה השחורה ב- 1362, 1368 ו- 1381 גבו קורבנות נוספים ובסך הכל ההערכות היא כי במהלך המאה ה-14 איבדה אירופה בין שליש לחצי מהאוכלוסיה שלה למוות השחור, והיא כמובן לא תהיה אותו דבר אחר כך.

הכל בגלל המסחר

יציבות גוברת באירופה בסוף ימי הביניים אפשרה סחר נרחב בין מזרח למערב ובתוך אירופה עצמה. למדינות עיר איטלקיות כמו ונציה היו נמלי סחר במזרח הים התיכון ובים השחור – סחר שהפך את הערים הללו לערים העשירות באירופה. רוב ההיסטוריונים כיום מסכימים בדרך כלל שהמגפה התפשטה ככל הנראה דרך אירואסיה דרך נתיבי סחר אלה על ידי טפילים הנישאים על גב המכרסמים. החיידק Yersinia pestis (ולא כל ההיסטוריונים מסכימים שזה היה האשם) נסע ככל הנראה מסין לחופי צפון מערב הים הכספי, אז חלק מהאימפריה המונגולית ובאביב 1346, סוחרים איטלקים בחצי האי קרים, במיוחד הגנואים. חולדות שנשאו פרעושים נגועים עלו על ספינות שנוסעות לקושטא (כיום איסטנבול בטורקיה), בירת האימפריה הביזנטית. התושבים שם חלו במגיפה בתחילת יולי.

מארצות דוברות יוונית אלה התפשטה המגפה לצפון אפריקה ולמזרח התיכון עם השלכות איומות; עד סתיו 1347 היא הגיעה לנמל מרסיי הצרפתי והתקדמה גם צפונה וגם מערבה. בתחילת נובמבר, מדינות העיר האיטלקיות גנואה, פיזה וונציה – רכזות מסחריות לסחר אירופי – הוכו.

רוב שאר אירופה עקבה בסדר קצר. המחלה התפשטה לאורך נתיבי הסחר הפעילים שפיתחו סוחרים בצפון איטליה ופלמיה. לונדון וברוז' חטפו את המגפה השחורה באמצעות נתיבי ספנות עמוסים לארצות הנורדיות ולאזור הבלטי (בסיוע שותפות מסחר המכונה הליגה ההנזאית). צלבנים מערביים המבקשים לתקוף את ארץ הקודש עוררו חידושים בבניית ספינות וספינות גדולות ומהירות יותר אלה הובילו כמויות גדולות של סחורות ברשתות סחר נרחבות – אך הן נשאו גם את הפתוגן הקטלני.

"אלוהים חירש בימינו ולא ישמע אותנו"

"כי אלוהים חירש בימינו ולא ישמע אותנו,
ועל אשמתנו הוא טוחן גברים טובים לאבק".
– ויליאם לנגלנד

המגפה כילתה באוכלוסית אירופה ללא הבחנה בעושרם של אנשים, מעמד חברתי או אדיקות דתית. עם המוות השחור גם ייאוש שטף את אירופה. המגפה פגעה גם בגוף החברתי והסדר התערער, בכל מקום פנו אנשים אלו כנגד אלו וחשדנות ואלימות מליאו את הכל. התפרצויות אלימות הגדילו עוד יותר את כמות ההרוגים מסביב וכמובן שגם היהודים מלאו את התפקיד הרגיל של "שעיר לעזאזל" ונרצחו על ידי פורעים.

התגובות הדתיות למגפה השחורה היו מגוונות, מצד אחד חזרה בתשובה קיצונית שראתה את המגפה כעונש על חטאינו ומצד שני ניהיליזם שמקיים פשוטו כמשמעו את "אכול ושתה כי מחר נמות".

השפעות המגפה השחורה

המוות השחור גם הרג את הכלכלה, שיבש את המסחר והעמיד את הייצור בהמתנה כaבעלי מלאכה וסוחרים מיומנים מתו במאות אלפים – שלא לדבר על הלקוחות שקנו את מרכולתם. שכר העובדים זינק כשקרקע חקלאית נופלת; בעלי בתים, הנואשים מאנשים שיעבדו את אדמתם, נאלצו לשאת ולתת על שכרם של החקלאים. הרעב הלך בעקבותיו. מוות נרחב שחק את חלוקות המעמד התורשתיות הקפדניות שקשרו במשך מאות שנים איכרים לאדמות שבבעלות אדונים מקומיים.

אנשים נאבקו להבין מה קורה. במערב אירופה אוכלוסייה מבועתת פנתה לעתים קרובות לאמונתם הנוצרית. כתוצאה מכך, הכנסייה התעשרה ככל שרבים מאלה שנפגעו, במאמץ להבטיח מקום בשמיים, תרמו את רכושם לכנסייה. אך גם סמכות הכנסייה נפגעה.

המוות השחור שיבש את החברה באופן קיצוני, אך האם המהפך החברתי, הפוליטי והדתי שיצר המגפה תרם לרנסנס? יש היסטוריונים שאומרים כן. עם כל כך הרבה אדמות הזמינות לניצולים, המבנה ההיררכי הנוקשה שסימן את החברה שלפני המגפה הפך נוזלי יותר. משפחת מדיצ'י שהיו כוח בולט ברנסנס, למשל, עלו לגדולה מתוך הזדמנויות שנפתחו בפניהם בשל המגפה.