ספר ירמיהו הוא אחד מספרי הנביאים המרכזיים בתנ"ך, ומתאר את קורותיו ופועלו של ירמיהו בן חלקיהו, שפעל בממלכת יהודה בתקופה סוערת ורבת תהפוכות – משלהי ימי יאשיהו ועד חורבן בית המקדש הראשון. הספר משלב נבואות תוכחה וחורבן לצד דברי נחמה ותקווה, וכולל גם קטעים ביוגרפיים נדירים ושירים אישיים. ירמיהו מצטייר בו כדמות טרגית ורגישה, הנאבקת בשליחותה הרוחנית מול עם מתנכר וגורל היסטורי קשה.
מקורות הידע על תקופתו של ירמיהו
הידע ההיסטורי על תקופתו של ירמיהו נשען על שני סוגי מקורות עיקריים: מקראיים וחוץ-מקראיים. המקראיים כוללים את ספר ירמיהו עצמו, ספר מלכים ב' ולעיתים גם את יחזקאל. לעומתם, המקורות החוץ-מקראיים – בעיקר כתבים אשוריים ובבליים – מספקים הקשר בין-לאומי רחב, אשר בו שולבה גם ממלכת יהודה. מקורות אלה מעשירים את ההבנה על הרקע הגאופוליטי והאירועים הדרמטיים של התקופה.
תחום הזמן של פעילות ירמיהו
ספר ירמיהו פותח בקביעה מדויקת של תקופת נבואתו: משנת שלוש-עשרה למלך יאשיהו ועד גלות ירושלים בחודש החמישי, כלומר בין השנים 627–586 לפנה"ס – תקופה של 41 שנה. זו הייתה אחת התקופות הסוערות בתולדות המזרח הקדום: נפילתה של אשור, עלייתה של בבל כמעצמה עולמית, והמאבקי שליטה שהשפיעו ישירות על גורלה של ממלכת יהודה.
הרפורמה של יאשיהו והשפעתה
אחד האירועים המרכזיים בתקופה זו התרחש בשנת 622 לפנה"ס, בשנה השמונה-עשרה למלכות יאשיהו, המכונה "הרפורמה הדתית" או הרפורמה של יאשיהו. יאשיהו חיזק את יהודה דתית ומדינית, ביטל את ה"במות" והתרכז בעבודת ה' בירושלים בלבד – מהלך שהושפע מגילוי "ספר התורה" במקדש. בעקבות זאת נערך טקס ברית מחודש בין העם לאלוהיו. יוזמות אלו חיזקו את סמכות המלך ויצרו זהות דתית מרכזית.
התהפוכות המדיניות ותחילת החורבן
לאחר מותו של יאשיהו בקרב נגד מצרים (609 לפנה"ס), מונה יהואחז למלך, אך הוחלף במהרה בידי אחיו יהויקים, במעורבות מצרית. בשנת 605 לפנה"ס, לאחר קרב כרכמיש, השתלטה בבל על יהודה והפכה אותה למדינת חסות. מרידות חוזרות ונשנות נגד בבל – תחילה של יהויקים ואחר כך של בנו יהויכין ושל צדקיהו – הובילו להגליית יהויכין ולחורבן המוחלט של ירושלים והמקדש בשנת 586 לפנה"ס.
דמותו ופועלו של ירמיהו
ספר ירמיהו הוא הייחודי מבין ספרי הנביאים בכך שהוא כולל גם קטעים ביוגרפיים ושירים אישיים. ירמיהו, בן למשפחת כוהנים מענתות, הקדיש את חייו לנבואה, בחר שלא להינשא ונשא את מרבית נבואותיו בירושלים. אף שמוצאו כוהני, אין לכך ביטוי בולט בנבואותיו, בשונה מיחזקאל.
בעת המצור הבבלי על ירושלים, נאסר ירמיהו באשמת רפיון ידיים. עם כיבוש העיר, נותר בארץ והצטרף לגדליהו בן אחיקם במצפה. לאחר רצח גדליהו ירד למצרים עם שארית הפליטה, ושם, ככל הנראה, מת – מבלי שידוע היכן בדיוק.
המתח הפנימי והייחוד הנבואי של ירמיהו
ירמיהו מתואר כדמות טראגית ורבת פנים, קרועה בין הכורח לנבא ובין הרצון לברוח מהתפקיד הכפוי. מצד אחד עמד על חורבן בלתי נמנע, אך מצד אחר האמין שעדיין אפשר לשנות את הגורל באמצעות חזרה בתשובה. נבואותיו מצטיינות גם בתיאורי חורבן קשים וגם בנבואות גאולה מלאות תקווה.
ייחודן של נבואות הגאולה של ירמיהו הוא בכך שהן מופנות לשבטי יהודה ואפרים יחד, ומביעות תקווה לאיחוד מחודש – סביר להניח שבתקופת יאשיהו, שבה חודשה התקווה לאיחוד ממלכת ישראל תחת שלטון בית דוד.
מבנה וסגנון הספר
סגנונו של ספר ירמיהו דומה לספר דברים ולעריכה של ספר מלכים. עם זאת, עריכתו איננה כרונולוגית. הספר כולל קבצים נפרדים: נבואות נחמה (פרקים ל–ל"ג), נבואות לגויים ועוד. נוסח הספר בתרגום השבעים שונה מהנוסח המסורתי במקרים רבים, דבר שמעיד על תהליך עריכה מורכב ופתוח למחקר נוסף.
סיכומי פרקי ספר ירמיהו:
ירמיה ב’ 1-13 סיכום נוסף: ירמיה פרק ב’ 1- 13
ירמיה י”ב 1-6 סיכום נוסף: ירמיה פרק י”ב 1 -6
ירמיה פרק כ' וכן ירמיה כ’ 7-18
–
מתוך: סיכומים בתנ”ך לבגרות – מלכים ונביאים
