סיכום בהיסטוריה: גלות יהויכין

גלות יהויכין ארעה בשנת 597 לספירה והיא מהווה את חלקה הראשון של גלות בבל.

בסוף המאה השביעית וראשית המאה השישית לפני הספירה (628 – 597),  ממלכת יהודה שכנה בין מצרים בדרום ובין אשור-בבל  בצפון. שתי הממלכות הגדולות הללו ראו ביהודה ארץ מעבר ושאפו לשעבדה.  בתקופה שבין 640 – 609  לפנה"ס, יהודה נשלטה על ידי המלך יאשיהו.  מתוך התעלמות מעצות    הנביאים ישעיהו וירמיהו אשר ראו במצרים "קנה רצוץ",  יאשיהו פתח במלחמה נגד פרעה נכו, אך בניגוד לציפיותיו,  הוא נחל תבוסה קשה בקרב ליד מגידו. ממלכת יהודה כמו כל סוריה הפכה לשטח   מצרי כבוש. פרעה נכו הדיח מן השלטון  לא רק את יאשיהו אלא גם את בנו שלום אשר קיבל את הכינוי יהואחז, ובמקומם הוא המליך את יהויקים  (608 – 598 לפנה"ס) אשר הצטייר בעניו כגורם נאמן. אך ב-605 לפנה"ס המצב הבינלאומי השתנה, נבוכדראצר מלך בבל הכה את פרעה נכו בכרכמיש, וכתוצאה מכך כל קדמת אסיה וא"י נפלו לידיו.

בתקופה שבין 604 – 601 לפנה"ס ממלכת יהודה  התלבטה בין שתי  אוריינטציות, האחת למצרים והשנייה לבבל. ב-601 לפנה"ס המלך יהויקים אימץ את אוריינטציה  מצרית, ומאז הוא חדל לשלם מס לבבל. הוא נהג כך,  למרות התנגדותו של הנביא ירמיהו אשר הוקיעו  במילים: .."לכן כה אמר אלוהים על יהויקים מלך יהודה, לא יהיה לו יושב על כסא דוד,  ונבלתו תהיה מושלכת לחורב ביום, ולקרח בלילה..".  נבוכדראצר  מלך בבל  עלה  על ירושלים (598 לפנה"ס) בראש צבא  שכלל   "גדודי כשדים", "גדודי ארם", "גדודי עמון" ו"גדודי מואב". ירושלים הושמה במצור, המלך יהויקים נפטר ובנו יהויכין , נער בן 18 עלה תחתיו. הוא הספיק למלוך ביהודה  שלושה חודשים. אך  משנוכח לדעת שאין תקווה לנצח את הבבלים, הוא   ניכנע והסגיר  את עצמו לנבוכדראצר.

 על פי הכתוב:

 "…ויצא יהויכין מלך יהודה אל מלך בבל הוא ואמו, ועבדיו,  ושריו,  וסריסיו, ויקח אותו מלך בבל בשנת שמונה למולכו.." (=היא שנת 597 לפנה"ס). בנוסף לכך, המלך הבבלי "..לקח את כל אוצרות בית המקדש ואוצרות בית המלך, ויקצוף את כל כלי הזהב אשר עשה שלמה מלך ישראל בהיכל ה'.  הוא הגלה " את כל ירושלים, ואת כל השרים,  ואת כל גיבורי החיל, עשרת אלפים גולה, וכל החרש והמסגר, לא נשארו זולת דלת  עם הארץ..".

 על פי  הנביא ירמיהו מספר הגולים בגלות יהויכין הגיע ל- 10,000 נפש ועוד שלושת אלפים ראשי משפחות, ובסך הכל כ-40,000 נפש.  הגולים היו מבית המלוכה, השרים, הסריסים, שהייתה להם זיקה למצרים, החיילים ומצביאיהם, גיבורי החיל, החרש והמסגר  שהיו יכולים להכין כלי נשק. מבין הגולים  היה הכהן הנביא יחזקאל בן בוזי.

 כניעתו של יהויכין בפני המלך הבבלי מנעה את חורבן העיר ירושלים ובית המקדש, ואשר על כן, העם   הוקירו, כיבד אותו והעניק לו את כינוי החיבה יכניהו (=כניהו). הוא ישב בכלא הבבלי 35 שנה עד שאויל מרודאך בנו ויורשו של נבוכדראצר, שחררו מאיסוריו ושלח אותו לחופשי.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / יהודה בתקופה הפרסית / גלות בבל, הצהרת כורש ושיבת ציון