סיכום בתנ"ך: ירמיהו ז' כ"א- כ"ח, 21 – 28
ירמיהו ז, פסוקים 21 – 28 – עדיפות המוסר על הפולחן
כפי שראינו אצל ישעיהו, עדיפות המוסר על הפולחן הוא אחד הרעיונות החוזרים כמעט אצל כל הנביאים. ירמיהו טוען כי בברית סיני, ה' לא ציווה על הקרבת קורבנות. אם העם יתנהג כיאות, ממילא לא יצטרך לכפר על חטאים, ומכאן שלא יצטרך גם להקריב קורבנות. ה' אינו חפץ בבשר, ובודאי שאינו זקוק להקרבת קורבנות אם אין מצטרפת לכך אמונה אמיתית הנובעת מן הלב.
[הערה: כבר הזכרנו למעלה כי בתורה חוקים רבים העוסקים בקורבנות השונים, ועל כן יש כאן אי דיוק משמעותי בדברי הנביא. ניתן להמציא לכך כמה הסברים: האחד – ירמיהו מתכוון בדבריו אך ורק לעשרת הדיברות. השני – הנביא מדבר על המצוות החברתיות, ולא על המצוות הפולחניות, או שהוא מגזים, כדי להבליט את המסר שהקרבנות הם עניין משני וההתנהגות המוסרית הנאותה היא העיקר. השלישי – אפשרות סבירה שחוקי הקורבנות בספר ויקרא ובמדבר נכתבו אחרי תקופת ירמיהו, בעיקר בימי בית שני, ועל- כן הנביא עוד לא מכיר אותם כלל!]
"עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר.." – "ספו" מלשון להוסיף. זהו לגלוג על העם. העולה הוא סוג של קורבן הנשרף כליל על המזבח. הזבח הוא סוג של קורבן הנאכל ברובו על ידי המקריב. הנביא פונה לעם בהצעה שיוסיפו ויהפכו את הקורבנות מסוג "עולה" לקרבנות מסוג "זבח" ויאכלו את הבשר בעצמם, מכיוון של-ה' אין צורך בבשר הזה, אם אינו מלווה באמונה אמיתית. (יש המפרשים "ספו": מלשון סוף, כלומר הפסיקו להביא קורבנות, כי אין בהם ערך). במקום הקורבנות מעדיף ה' שמיעה בקולו ועשיית רצונו, שהם התנאים לברית בינו לבין עמו, שנכרתה בהר סיני. הבעיה היא שעם ישראל אינו לומד לקח וממשיך לחטוא, אל-אף העובדה ש-ה' שולח אליהם נביאים, שיורו להם את הדרך הנכונה, וכל דור גרוע מקודמו: "הרעו מאבותם".
פס' 27:"ודברת אליהם…ולא ישמעו אליך, וקראת אליהם ולא יענוכה" האות ו' המודגשת היא ו' מיוחדת, הנקראת ו' הויתור: משמעותה: "אפילו שלא" – כלומר, אתה תמשיך להזהיר אותם, למרות שאין כל סיכוי לכך שיקשיבו אליך, ויצייתו לדבריך.
הסיכום הקודם: ירמיהו פרק ז' – חלק א' | הסיכום הבא: ירמיה פרק כ'
חזרה אל: נביא ונבואה (ספר ירמיהו), סיכומי מלכים ונביאים, כל הסיכומים לבגרות בתנ"ך. נושאים נוספים: המאבק לחברה מוסרית – מוסר ופולחן