סיכום ירמיה פרק ז' 1-24

סיכום ירמיה פרק ז' 1-24

סיכום זה הינו חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, ראה גם סיכום  ירמיה ז 21 -28 ו-  ירמיה פרק ז 21 -28

בפסוקים 15-1 של ספר ירמיה פרק ז' הנביא ירמיהו קורא בשערי בית המקדש בירושלים לעם לשוב בתשובה מדרכיו הרעות על מנת לזכות בישיבה קבועה בארץ.

אסור להם להאמין בכך שעצם קיום מקדש ה' בקרבם מבטיח את המשך חייהם בארץ לנצח.אך ורק התנהגות מוסרית ודתית נאותה יכולה להבטיח ישיבה נצחית בארץ.ירמיהו הנביא אומר לעם בשם ה' שאסור להם לחשוב שהם יכולים לחטוא ולהפר אפילו את הכתוב בעשרת הדיברות, ולאחר מכן להינצל מעונש כי עולים לרגל למקדש כדי לעבוד את ה' בהקרבת קרבנות.הנביא טוען שגם המקדש בירושלים לא יעמוד לנצח אם יחטאו,וכך יוצא נגד השקפת העם לפיה המקדש לא ייפול לעולם כי נוכחות ה' בו .(ככל הנראה עוד מימי חזקיהו מלך יהודה, כ 80 שנה לפני תחילת תקופתו של ירמיהו הנביא, כאשר סנחריב מלך אשור הטיל מצור ממושך על ירושלים ובניגוד ליתר ערי הביאה שבאזור ניצלה מנפילה וחורבן, דבקה אמונה חזקה בעם שירושלים ומקדשה חסינים מפני חורבן כי האל מגן תמיד על ביתו, בית ה',  (ראה מלכים ב', פרקים י"ח-י"ט). לחיזוק טענתו זו ירמיהו מביא שני תקדימים היסטוריים מן העבר הרחוק המוכיחים שבעבר האל לא היסס לגרום לחורבן ביתו, מקדשו כאשר העם חטא.הדוגמה הראשונה היא : חורבן מקדש ה' בעיר שילה אשר בשטח שבט אפרים, שם עבדו את ה' בימי שמואל הנביא, עוד לפני שירושלים בכלל נכבשה על ידי דוד, ובית המקדש בה נבנה על ידי שלמה המלך.המקדש בשילה נחרב על ידי הפלשתים בימי שמואל הנביא (ר' שמואל א', פרק ד' וגם מזמור תהילים ע"ח) כ 400 שנה לפני תקופתו של ירמיהו הנביא.

ירמיהו הנביא מזהיר את העם שלמרות כל אזהרותיו של ה', העם לא הפסיק לחטוא ובסוף הוא יעשה למקדש הירושלמי את מה שעשה למקדשו בשילה, כלומר יחריב אותו וגם יגלה את תושבי ירושלים ויהודה כפי שהגלה את "כל זרע אפרים"

(ירמיה, ז' פסוק 15) כלומר שיחד עם החורבן ישלח את כל תושבי ממלכת יהודה לגלות כפי ששלח את כל תושבי ממלכת ישראל לגלות אשור (אירוע שהתרחש בשנת 722 לפנה"ס כ 100 שנה לפני תקופת ירמיהו ר' למעלה מלכים ב', פרק י"ז)

בירמיה, ז' פסוקים 20-16 ירמיהו מנסה להתפלל בעד העם ( = "לפגוע" או  "להפגיע", מתפקידיו החשובים של הנביא, החשוב והגדול ביותר בכך היה משה רבנו) על מנת שה' יסלח להם על חטאיהם אבל האל אוסר עליו לעשות זאת.

אין טעם לבקש בעד העם כי החלטת ה' להעניש את העם על חטאיו כבר נתקבלה ואי אפשר לשנותה בגלל שבדיוק באותו רגע בו ירמיהו מתפלל ומבקש רחמים עבור העם, העם ממשיך לחטוא בכל רחבי מלכת יהודה.

כל תושבי יהודה חוטאים חטא עבודה זרה משפחתי : הבנים מלקטים קרשים שעימם האבות מבערים את האש שעליה הנשים לשות בצק לאפיית "כוונים" (=מאפים הקשורים בפולחן האלה האשורית אשתר המוכרת כמלכת השמיים.

בנוסף לכך הם גם נוסכים נסכים ( = נסך הוא קרבן של משקה כגון יין ואפילו מיים כלומר לשפוך נוזל על המזבח במקום להקריב בעל חיים) לאלים זרים.

כעסו של ה' וזעמו (= "אפי וחמתי" ירמיה, ז' פסוק 20) ניתכים (נתיכה היא שטף מים חזק)

על "המקום הזה" ( = על ירושלים בפרט ועל יהודה בכלל), ללא הבחנה בין בני אדם,בעלי חיים ,עצים ופירות האדמה. הכל יישרף מאש הזעם האלוהי.

בירמיה, ז' פסוקים 24-21 הנביא ירמיהו מבטא בשם ה' את העיקרון לפיו עדיף לשמוע בשם ה' מאשר לא לציית לדבר ה' ולהקריב קרבנות. לדעת ירמיהו הפולחן המעשי המדוקדק לה' אינו מחפה על אי ציות לדבר ה'.

יהדות ותרבות המחלוקת

האם האמונה של היהדות באמת אחת היא האמונה שכדי להגיע אליה צריך לעמת בין אמיתות מנוגדות? על תרבות של מחלוקת מאברהם אבינו עד חכמי ימינו

סיכומים לבגרות בתנ"ך