סיכום בהיסטוריה: העיר הנוצרית בימי הביניים כמרכז כלכלי

ראו עמוד ראשי: העיר באירופה הנוצרית והקהילה היהודית בה

או עמוד משנה: העיר באירופה הנוצרית בימי הביניים

הגילדה

במקביל להתפתחות המוסדות העירוניים השונים (שהוזכרו בעמי הקודם) החלו קבוצות שונות באוכלוסייה להתאגד על בסיס נושא משותף. בעלי מקצוע התאגדו בגילדה, שהייתה מסגרת שכללה את כל מי שעסק בתחום המקצוע..

תפקידי הגילדה היו ייצוג האינטרסים של חברי הגילדה במועצות העירוניות, בניהול משא ומתן, בקניית חומרי גלם או על שיווק מוצרים. נוסף לכך עזרו לחברי הגילדה בזמנים קשים, הגנו על זכויות חברי הגילדה, קבעו מכסת ייצור או מכירה לכל חבר גילדה, הם קבעו את מסלול ההכשרה המקצועי, ולא אפשרו לאנשים שאינם חברי גילדה לעסוק במסחר או במלאכה בעיר.

הגילדות היו גם מסגרות חברתיות, הן דאגו גם לחייהם האישיים של חברי הגילדה, בדרך כלל לכל גילדה היה  סמל משלה וקדוש נוצרי משותף שנחשב למגן על חבריה, נהגו  לערוך פעילויות חברתיות משותפות. לעיתים גילדות הקימו בית ספר, קתדראלה או תרמו מבנה מפואר לעיר, סייעו לנזקקים ועוד.

בנקים

ככל שהתפתחה העיר והתפתח המסחר, נעשה שימוש רב יותר בכסף. על מנת להתמצא בערך מטבעות השונים שהוטבעו בערים השונות, הלך והתפתח מקצוע החלפנות. החלפן היה מעריך את המטבעות, שוקל אותם ומחליפם אלו באלו. באיטליה פעלו חלפנים כאלה מן המאה ה-10.
לעתים בחרו אנשים החלפן קבוע- היו מפקידים בידיו כספים תמורת אישור כתוב. החלפנים השתמשו בכספים אלו בכמה דרכים:
השקיעו חלק מהכספים בפעילות מסחרית ויצרנית
נתנו אשראי ללקוחות מהימנים
שילמו דמי חכירה, מסים והיטלים עירוניים.
השימוש הגובר בכסף כאמצעי תשלום במקום סחר החליפין הביא להתפתחות הבנקים. לא פעם הבנקים התקשו לעמוד בכל הדרישות של הלקוחות להחזרת השקעותיהן. על מנת לגונן על הציבור מפשיטת רגל וכדי להזרים כספים לקופות הערים קיבלו על עצמם המועצות העירוניות את ניהול הבנקים המסחריים. וכך במאות ה-15-16 קמו באיטליה, ספרד, הולנד וגרמניה בנקים עירוניים רבים לעסקאות חליפין. לקוחות הבנקים הפרטיים והמוסדות הבנקאים העירוניים היו בעיקר בני המעמד הבינוני כגון: פקידי חצר, סוחרים זעירים, איכרים אמידים ובעלי מקצוע. בני המעמדות הנמוכים לא יכלו לעמוד בערבויות הדרושות לקבלת כספים מהבנקים, ועבורם התפתחו בתי משכון שונים. תמורת משכון קיבל הלקוח הלוואה בריבית גבוהה. העם שנא את המשכונאים והכנסייה גינתה אותם, ואולם לא היה אפשר להסתדר בלעדיהם ובכל מקום שממנו גורשו תבע ההמון את חזרתם.

שווקים וירידים

עם התפתחותו של המסחר הבינלאומי,הגיעו לאירופה סחורות מהמזרח.הסוחרים ארגנו ירידים ליד הערים והיו שיירות שעברו מעיר לעיר.הירידים התקיימו פעם או פעמיים בשנה ותרמו רבות לשימוש בכסף ולהתפתחות הבנקאות.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / ערים וקהילות