בנדיקט אנדרסון, הוגה פוליטי ותאורטיקן רב השפעה, תרם רבות להבנתנו את הלאומיות באמצעות ספרו המכונן קהיליות מדומיינות: הרהורים על מקור ועל התפשטות הלאומיות. אנדרסון טען שהלאומיות אינה תופעה טבעית או קדמונית, אלא יצירה תרבותית שנולדה בנסיבות היסטוריות ייחודיות. אחד הגורמים המרכזיים שהובילו לעליית הלאומיות, לפי אנדרסון, הוא המצאת הדפוס והתפשטותו באירופה של המאה ה-15 וה-16.
המצאת הדפוס: "קפיטליזם דפוסי"
אנדרסון מתאר את השפעת הדפוס דרך מושג שיצר, "קפיטליזם דפוסי" (print capitalism). המצאת מכונת הדפוס בידי יוהאן גוטנברג בסביבות 1440 חוללה מהפכה טכנולוגית ששינתה את דרכי הפצת המידע והידע. במקום טקסטים שהועתקו ידנית ונשמרו בידי אליטה מצומצמת, הדפוס איפשר ייצור המוני של ספרים, עיתונים ועלונים. ההוזלה והנגישות של חומרי הקריאה יצרו שוק רחב של צרכנים חדשים, ושפה כתובה החלה להתפשט לקהלים שלא נחשפו אליה בעבר.
בזמן שהכנסייה שלטה בכתבי הקודש הלטיניים, ספרי דפוס בשפות עממיות – כמו גרמנית, אנגלית, צרפתית וספרדית – החלו לתפוס מקום מרכזי. הטכנולוגיה הדפוסית איחדה דיאלקטים מקומיים לשפה אחידה יותר, ובכך יצרה קהלים שהתחילו לראות בעצמם חלק מקבוצה תרבותית-לשונית משותפת. לדוגמה, בתרגום התנ"ך לגרמנית על ידי מרטין לותר, תרומה אדירה לקונסולידציה של השפה הגרמנית.
בעיני אנדרסון, המעבר משפות מקומיות לשפות לאומיות פתח פתח לזהות משותפת שהלכה והתבססה סביב שפה, תרבות וטריטוריה. יצירת התשתית הלשונית המשותפת הפכה למרכיב קריטי בגיבוש "קהיליות מדומיינות" – קבוצות של אנשים שמעולם לא נפגשו אך דמיינו עצמם שייכים לאותו עם.
הקשר בין דפוס ללאומיות
השפעת הדפוס לא הסתכמה בהיבט הלשוני. כלי התקשורת החדשים, ובפרט העיתונים, יצרו תחושה של זמן הומוגני משותף – מצב שבו אנשים מקהילות שונות חווים אירועים מקומיים וגלובליים בעת ובעונה אחת. לדוגמה, ידיעות על מאורעות פוליטיים, כלכליים או חברתיים יצרו תחושת שייכות לאותה מציאות משותפת.
בנוסף, הספרות והעיתונות תרמו להפצת נרטיבים לאומיים וליצירת סיפורים קולקטיביים. הם סיפקו מסגרת תרבותית שבה אומה נתפסה כישות טבעית ומתמשכת. גם היסטוריה לאומית וגם גיבורים לאומיים הומצאו לעיתים קרובות באמצעות טקסטים מודפסים, ובכך נבנה בסיס מיתולוגי שתרם ללכידות חברתית ולגיוס המונים לרעיונות לאומיים.
לסיכום, אנדרסון מראה כיצד הדפוס שינה את פני ההיסטוריה והפוליטיקה, כשהוא תרם לעיצוב מסגרות הזהות של הלאומיות המודרניות שאנו מכירים. תהליך המעבר מקהילות מקומיות לאומות מודרניות התאפשר, בין היתר, בזכות יצירת "קפיטליזם דפוסי", אשר יצר את התנאים לעליית הלאומיות. רעיונותיו של אנדרסון עדיין רלוונטיים להבנתנו את העולם המודרני, בו שאלות של זהות ושייכות ממשיכות להעסיק אותנו. מאידך, אנדרסון מציע פרשנות משכנעת אך גם פתוחה לביקורת. תיאוריית "קהיליות מדומיינות" אינה מסבירה לחלוטין את המניעים הרגשיים או החברתיים שמאחורי הלאומיות. כמו כן, ישנה טענה שהלאומיות אינה רק תולדה של דפוס אלא תוצאה של תהליכים מורכבים יותר, כמו התפשטות הקפיטליזם או השפעות קולוניאליות.
