מדיניות הפיוס של בריטניה וצרפת בשנות השלושים – סיכום בהיסטוריה

ההסבר למדיניות הפיוס של צרפת ובריטניה

הפייסנות כלפי הגרמנים הגיעה לשיאה לקראת סוף שנות ה-30, אך שורשיה נעוצים בהסכם פריז לאחר מלחמת העולם הראשונה ובעיקר בחוזה ורסאי. כבר אז ביקשו ארה"ב ואנגליה לגלות הבנה לצרכיה של גרמניה ולא להחמיר מדי איתה כדי לא לפגוע בשלום באירופה. בשנות ה-20 החל המערב לפתח רגשות אשמה כלפי גרמניה, וזה התבטא בהפחתת סכומי הפיצויים והקלה בתנאי התשלום.

מדיניות אנגליה

ב-1937 עלה נאוויל צ'מברליין לראשות ממשלת בריטניה. היו לו מספר הנחות יסוד, שהכתיבו את מדיניות הפיוס שלו:

  1. התנאים שהוטלו על גרמניה בחוזה ורסאי, היו קשים מדיי, ולכן יש להתייחס אליה בסלחנות על ה"עוול" שנגרם לה.
  2. היטלר עלול לסכן את השלום באירופה, שלום הכרחי (השלום נתפס כחשוב מכל דבר אחר) לאחר זוועות מלחמת העולם הראשונה. לכן יש להרגיע בכל מחיר את הרודן הגרמני. צ'מברליין האמין כי "עצם" אחת (האנשלוס) תשביע את תאבונו של היטלר, וכך תינצל אירופה מסכנת מלחמה.
  3. האימפריה הבריטית נמצאת במצב חמור, ולכן יש לעשות הכל כדי למנוע מלחמה ובכך להציל את האימפריה מהתמוטטות. בריטניה חששה מן הנטל הכלכלי הכרוך במרוץ החימוש לקראת מלחמה ומכוחה הצבאי של גרמניה.
  4. החשש מהקומוניסטים – הבריטים ראו בהיטלר כמי שיעצור את ההתפשטות הקומוניסטית לאירופה.
  5. כלכלת גרמניה משגשגת, ולכן תסייע לכלכלת בריטניה.

ביטויי המדיניות של אנגליה

  • פיטוריו של שר החוץ הבריטי, אנתוני אידן, שהתנגד למדיניות הפייסנית כלפי היטלר.
  • אי תגובה על חימוש גרמניה (ביטול חוזה ורסאי) ב-1935.
  • אי התערבות במלחמת האזרחים בספרד.
  • אי תגובה על סיפוח אוסטריה ולחץ מתמיד על צ'כוסלובקיה לוותר לדרישות היטלר. הבריטים שלחו שליחים מיוחדים מטעם צ'מברליין, שהפעילו לחץ על ממשלת צ'כוסלובקיה לוותר על חבל הסודטים אחרת יואשמו הצ'כים בפרוץ מלחמת העולם ה-II.
  • צ'מברליין נמנע מלשתף פעולה עם מדינות אחרות כדי לבלום את צעדיו של היטלר. למשל הוא דחה הצעות להשתתף בוועידות בינלאומיות למניעת תוקפנות גרמנית. בנוסף הוא סירב להבטיח כי אנגליה תסייע לצ'כוסלובקיה אם תותקף, וגם לא תסייע בצרפת אם זאת תנסה לעזור לצ'כוסלובקיה (בהתאם לחוזה הצ'כי-צרפתי).

מדיניות הפיוס הצרפתית

מדיניות הפיוס של דאלאדיה , רה"מ צרפת, לא הייתה שונה בהרבה מזו של צ'מברליין. גם הוא האמין כי השלום קודם לכל, וכי יש לעשות הכל כדי להרגיע את היטלר. צרפת הייתה הרוסה מבפנים, ולכן חששה לנקוט מדיניות שונה מהמדיניות הבריטית.

היו לכך מספר סיבות:

1.  הפחד מגרמניה שיתק במידה רבה את מדיניות החוץ הצרפתית. הצרפתים לא הבינו את משמעות הנאציזם ולא ידעו מהן כוונותיו של היטלר.

2.  בצרפת היה קיים ניגוד חריף מאוד בין הימין לבין השמאל , שמנע הקמת ממשלה יציבה, שתוכל להתמודד עם הבעיות הקיימות.

3.  צרפת כולה הסתתרה מאחורי האשליה כי קו מאז'ינו יוכל להגן עליה מפני התוקפנות הגרמנית. במילים אחרות, צרפת האמינה שגרמניה לעולם לא תוכל לפרוץ את קו מאז'ינו. בנוסף לכך, הצרפתים האמינו שצבאם הוא צבא מעולה, אך למעשה הוא היה צבא מפורר מבפנים וחסר מנהיגות מוכשרת.

ראו גם:

שנות השלושים ומלחמת העולם השנייה

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939

עוד דברים מעניינים: