עוד לפני שחזונו של הרצל אחז בלבבות היהודים ועוד בטרם הוקמה התנועה הציונית, לרעיון של שיבת היהודים לארצם הייתה כבר היסטוריה ארוכה.
כבר בימי הביניים דגל הרמב"ם בכינון מחודש של הריבונות היהודית הארץ ישראל, נושא עליו הוא מדבר בהקדמה לי"ג עיקרי האמונה שלו. בדומה לרמב"ם גם רבי יהודה הלוי האמין כי רק בארץ ישראל יוכלו היהודים להיות בטוחים באמת.
עם זאת מבשרי הציונות כתנועה לאומית מודרנית היו ההוגים היהודיים בני המאה ה-19 יהודה אלקלעי, הרב צבי הירש קלישר, אליהו גוטמכר ומשה הס. להלן סיכום קצר של עיקרי תפיסותיהם ופועלם של מבשרי הציונות.
מבשרי הציונות
יהודה אלקלעי היה רב ספרדי מהבלקן שדגל בגישה ייחודית לתקופתו לפיה הגאולה הטבעית, מעשה ידי אדם, תקדים את הגאולה הנסית מידי האל. משמעותה של תפיסה מהפכנית זו היא שהיהודים אינם צריכים לחכות לאלוהים שיפעל על מנת שיחזרו לעצמם, שכן זהו למעשה האל שמחכה לפעולה שלהם.
הרב צבי הירש קלישר הפולני ראה במאורעות זמנו, האמנציפציה ואביב העמים, כסימנים לראשיתו של תהליך הגאולה ושינוי היסטורי שיאפשר ליהודים מדינה משל עצמם. הוא היה גם הראשון שחשב על כך שיש לפתח יישוב חלקאי בארץ ישראל ולא רק להחזיק בעריה ישיבות. בדומה לו גם אליהו גוטמכר פעל לשם הקמת מפעלי יישוב בארץ ישראל כבר באמצע המאה ה-19.
הפילוסוף משה הס הושפע מרעיונות הלאומיות המודרנית ובשנת 1862 הוציא לאור את "רומי וירושלים" . הס, שבשונה ממבשרי הציונות הדתיים היה חילוני וסוציאליסט מהפכני, גילה מחדש את המקורות התרבותיים והפוליטיים של היהדות כדי לפתח באמצעותם רעיונות לתנועה הלאומית היהודית המודרנית. הס דמיין לנגד עיניו חיי עבודה יהודיים בארץ ישראל והיה האב הראשון של המחשבה הציונית הסוציאליסטית.
אולם למרות המהפכנות המחשבתית של מבשרי הציונות, רעיונתיהם לא הצליחו להגיע רחוק בזמנם. היה עוד צורך בהדרדרות במצבם הכלכלי של יהודים רבים ובגל אנטישמיות גואה, ואולי גם בכריזמה של הרצל, עד שהציונות תהפוך לתנועה שייסדה את מדינת ישראל.
להרחבה ראו ההגות הציונית לדורותיה
–
יכולים לנחש מה חשבו אבות הציונות על שאלת הערבים? מבחר ציטוטים
