ליל הבדולח – סיכום קצר

בלילה שבין ה-9 ל-10 בנובמבר 1938 התחוללו פרעות "ליל הבדולח"  שכללו פגיעות ביהודים וסמליהם ובוצעו ע"י ה-ס.א. והבריונים שלהם (הימלר מנע מה-ס.ס. להשתתף בזה). במהלך ליל הבדולח עשרות מבנים של יהודים הושמדו ביניהם: בתי כנסת, דירות וחנויות, וחלונות הראווה נופצו (מכאן השם "ליל הבדולח"). 91 יהודים נהרגו ואלפים נעצרו ונשלחו למחנות.

לפוגרום ליל הבדולח היו 4 מטרות: ללבות את הזעם נגד היהודים, להרחיק את היהודים מהתחומים הכלכליים שעסקו בהם, להעשיר את קופת המדינה ולהאיץ את קצב ההגירה שלהם. הנאצים הציגו את המאורעות כתגובה ספונטנית על רצח הדיפלומט בפריז, אך זה לא היה כך- המאורעות תוכננו ע"י היטלר וגבלס מספר שבועות לפני.

התגובות לליל הבדולח:

מספר ימים לאחר ליל הבדולח התכנסה ישיבה במשרדו של גרינג בעניין היהודים.

למחרת החליט גרינג שאסור ליהודים להשתתף בכל פעילות כלכלית ושהם אחראים לנזקים מליל הבדולח ולכן עליהם לשלם על הנזקים.

הוחלט גם להאיץ את ההגירה ולכן הקימו רשות מרכזית של הרייך שעסקה בנושא.

תגובת האזרחים הגרמניים לאירועי ליל הבדולח:

התגובות באוכלוסייה לאירועי ליל הבדולח היו בהתאם לשכבה אליה השתייכו, אלה שהשתייכו לאליטה הנאצית הגיבו בזעם כלפי היהודים, אך הרוב התבטאו ב"שתיקה כהסכמה" ובאדישות.

תגובת היהודים לאירועי ליל הבדולח:

לאחר ליל הבדולח היהודים הבינו שאין שום דרך להסתדר עם המשטר הנאצי ושהדרך היחידה היא הגירה. מרבית הארגונים היהודיים והאזרחים היו מעורבים בכל ניסיון לעזוב את גרמניה, גם אם הדבר ייעשה בדרך לא חוקית כמו התחזות לנוצרים, ניירות מזויפים וכו'. גם יעדי ההגירה השתנו, עד 1938 היהודים היגרו לאירופה, ארץ ישראל וארה"ב, אך משנות ה-30 זה נאסר והיה אפשר להגר רק לאמריקה הלטינית וסין. מאז 1933 כמחצית מיהודי גרמניה היגרו ממנה, ביניהם בלטו הצעירים.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939