בגרות בהיסטוריה: הדרכים שנקטו הנאצים לבניית המשטר
עם עליית הנאצים לשלטון התברר כי המפלגה בעצם הפסידה מכוחה, חלק מתפקידיה הועברו למדינה והיא לא הייתה שותפה במוסדות השלטון.
היטלר שלט במדינה בריחוק, בשעות משבר הוא יצר מוקדי סמכות חדשים מבלי לבטל את הקודמים וכך נוצר כפל תפקידים ומשרדים שהובילו להתפרקות של הממשל.
מכיוון שהדרגים הנמוכים לא תמיד קיבלו הוראות הם פעלו לפי "לכוון לדעתו של הפיהרר", וכך נוצר מצב שהפקידים ניחשו בעצמם מה הם צריכים לעשות.
התעמולה:
היטלר הבין היטב את כוחה של התעמולה, בספרו כתב שהציבור אינו חכם במיוחד ולכן קל להשפיע על רגשותיו.
הוא אירגן תהלוכות ומצעדים שהשאירו רושם עמוק על הציבור, אמצעי התקשורת היו כפופים לשר התעמולה, יוזף גבלס, וחגים לאומיים שימשו מקור לתעמולה.
גבלס עשה שימוש בשני אמצעי תקשורת להפצת התעמולה:
הרדיו- הנאצים עשו מאמץ שבכל בית גרמני יהיה מקלט רדיו כדי שישמעו את הפיהרר.
הקולנוע- גבלס האמין בהשפעה של הקולנוע ולכן הלאים את תעשיית הקולנוע ויצר תלות של הקולנוע במדינה.
התעמולה הרבתה לטפח את פולחן האישיות של הפיהרר עם דגש על הערצתו, הוא הופיע בכנסים והופעות כשאלפים מצדיעים לו.
המשחקים האולימפיים:
בקיץ 1936 נערכה האולימפיאדה בברלין. היטלר ראה בזה הזדמנות להציג את גרמניה כליברלית וסובלנית, הוא אפילו הסיר שלטים אנטישמיים ונתן ליהודים להשתתף.
היטלר רצה להראות לעולם כמה שהגזע הארי חזק, ואכן הם זכו בכמה מהמקומות הראשונים, אך רץ שחור אחד שזכה ב-4 מדליות זהב הכעיס מאוד את היטלר והוא עזב את האיצטדיון כדי לא להעניק מדלייה לרץ מגזע נחות.
הפעולות בכלכלה:
כאשר הנאצים עלו לשלטון הם העמידו את שיקום הכלכלה כאחד היעדים החשובים.
מטרותיהם היו צמצום האבטלה, חימוש גרמניה והפיכתה למשק אוטרכי (משק שמספק את כל צרכיו בעצמו). האחראי על זה היה שאכט, איש כלכלה שהזניק את המשק והכלכלה וצמצם את האבטלה באופן דרסטי.
המלחמה באבטלה:
הממשל הנאצי יזם גירעון תקציבי ונלחם במיתון באמצעות השקעות ממשלתיות. הם הרחיבו את מספר העבודות, הקימו מפעלי נשק, גייסו לצבא, פיטרו את היהודים ושמו גרמנים במקומם. הודות לבניית אוטוסטראדות ולתעשיית החימוש התעסוקה הגיעה למלואה.
תוכנית 4 השנים:
התוכנית התפרסמה ב-1936 כדי להגדיל את התפוקה ולמנוע את הצורך של גרמניה בייבוא. על ביצוע התוכנית הופקד גרינג, הוא הקים משרדים שכיהנו בהם תעשיינים פרטיים שקיבלו את המשכורת גם מהמדינה וגם מהחברה הפרטית ובכך טישטש את ההפרדה בין מינהל המדינה לתעשייה הפרטית.
אומנם התוכנית נגדה את דגם הטוטליטריזם אך היא קידמה את מטרותיו של המשטר הנאצי ויצרה שיתוף פעולה בין העילית העסקית למשטר הנאציזם.
מערכת החינוך במשטר הנאצי:
הנאצים השקיעו מאמצים רבים בתחום החינוך, והחלו בו תהליך של האחדה.
מורים שהיו במפלגות אחרות או שלא היו ארים פוטרו.
במקצועות הלימוד הכונסו שינויים ברוח הנאציזם (בהיסטוריה למדו על הגרמנים של פעם, בביולוגיה על תורת הגזע ובספורט פיתחו את הגוף הארי) ובין היתר למדו על סיפוריו של היטלר.
הפרדה בין המינים– ע"פ ההשקפה הנאצית היה צורך בהפרדה בין המינים.
הנערות האריות הוכשרו להיות אימהות ולכן הן למדו יותר כלכלה וביולוגיה.
אצל הבנים הספורט תפס מקום מרכזי כדי לשמור על הגוף הארי הידוע ביחד עם לימוד השפה הגרמנית.
תנועות הנוער– תנועות הנוער לקחו בחינוך חלק יותר חשוב מבתי הספר.
ב-1936 פורסם חוק שחייב את כל הנערים להיות שייכים ל"ארגון נוער היטלר", שם למדו את התורה הנאצית ובילו בתהלוכות, מצעדים ודיונים על ערכי הנאציזם.
בגיל 19 הם גויסו לעבודה חקלאית ולאחר מכן לצבא או ל-ס.ס., הם הושפעו מהאנטישמיות וחלקם הפכו לרוצחים שלקחו חלק בפיתרון הסופי.
נאציפיקציה של האומנות:
הנאצים הצליחו להשיג תמיכה בקרב יוצרים רבים. סטודנטים רבים הזדהו עם הנאציזם, אך מספר אינטלקטואלים גרמנים שהתנגדו לנאציזם עזבו את גרמניה והנחיתו מכה קשה למדע הגרמני.
האומנות גויסה כולה למטרות תעמולה ע"י טיפוח המיתוס הפולקיסטי הנאצי והצגת יצירות במטרה להבליט את הכישרון הנאצי.
הכפפת הכנסייה למשטר הנאצי
כשהנאצים עלו לשלטון אנשי הכנסייה חזרו להזהיר מפני הנאציזם כיוון שראו בו את המחסום מפני הקומוניזם.
ב-20 ביולי 1933 נחתם קונקורדט (הסכם בין הרשות החילונית לדתית) בין האפיפיור לנאצים. הממשלה הנאצית ביקשה להעלות את יוקרתה באמצעות הוותיקן אך מנגד הכנסייה קיוותה שההסכם יגן עליה מפני הידרדרות במעמדה.
ההסכם מבטיח לכנסייה חופש פעולה והשפעה בתחום החינוך הדתי בלבד. היטלר כפף את הכנסייה לסמכותו בכך שהמציא את התפקיד "הארכיבישוף של הרייך". עם העמקת השלטון הנאצי התנגדו אנשי דת למעשי השלטונות ולכן ננקטו נגדם אמצעים אלימים כדי להקטין את התנגדותם.
מנגנוני הטרור:
אירגון ה-ס.ס. השתלט על כל מבנה החיים של הרייך ופעל כ"מדינה בתוך מדינה". ככוח צבאי תפקידיו היו: הגנה על הרייך מפני אויבים ומימוש האידיאולוגיה הנאצית. היו לו מספר זרועות שנועדו להשליט טרור ואימה על התושבים, ביניהן: גסטפו- המשטרה החשאית, שירות הביטחון (ס.ד.), ועוצבות גולגולות המוות שהופקדו על השמירה במחנות הריכוז.
ראה גם: המעבר של גרמניה מדמוקרטיה לנאציזם
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939
