כורש בתודעה היהודית: בין מקרא להיסטוריה

כורש השני, מייסד האימפריה הפרסית האחמנית, זוכה למקום ייחודי בתודעה היהודית, במיוחד בזכות הכרזתו המתועדת בספרי התנ"ך, שאפשרה ליהודים לשוב לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש. דמותו, המופיעה בתנ"ך כ"משיח ה'" וכמנהיג נדיב, משקפת גם את ההיסטוריה הפוליטית של זמנו וגם את הדרך שבה התודעה היהודית עיצבה את משמעותו בתהליך שיבת ציון. כורש מגלם בתודעה היהודית מתח ייחודי בין תפיסה היסטורית-פוליטית לתפיסה תיאולוגית-משיחית. הוא לא רק מנהיג היסטורי שהוביל לתחילת שיבת ציון, אלא גם דמות שסביבה נבנה סיפור רחב יותר על כוחו של חזון מדיני ויכולת לשמש כשליח לגאולה בעיני העם היהודי. דמותו מזמינה אותנו לחשוב מחדש על יחסי דת, מדינה ומנהיגות – אז וגם היום.

כורש במקרא: דמותו כשליח האל

בספר עזרא (א', 1–4) מתוארת הכרזת כורש כהצהרה אלוהית:
"…כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, כֹּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא פָּקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַּיִת בִּירוּשָׁלָ‍ִם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה…"
דבריו של כורש מוצגים כאישור אלוהי לתפקידו המשיחי, כשהוא פועל בשירות תוכנית אלוהית רחבה יותר לגאולת עם ישראל. חזון זה מקבל ביטוי גם בישעיהו השני (ישעיהו מ"ד 28, מ"ה 1–4), שם מכונה כורש "משיחי", כלומר אדם נבחר להגשמת מטרות אלוהיות, על אף שאינו בן ברית או יהודי.

כורש כמשחרר: היסטוריה ופוליטיקה

בעוד שהמקרא מציג את כורש כדמות אלטרואיסטית, המחקר ההיסטורי מדגיש את ההקשר הפוליטי של הכרזתו. כורש נקט מדיניות מתקדמת יחסית לתקופתו, שאפשרה לעמים שדוכאו בידי הבבלים לשוב למולדתם ולחדש את פולחניהם. מדיניות זו לא נבעה בהכרח מחזון מוסרי, אלא מאינטרס פוליטי: יצירת נאמנות בקרב עמים כבושים ושיקום פריפריות חשובות באימפריה האחמנית.

כורש בתודעה ההיסטורית היהודית

דמותו של כורש נשארה משמעותית לאורך ההיסטוריה היהודית. בתודעה היהודית הקולקטיבית, הוא נתפס כמודל למנהיג חיצוני שפעל לגאולתם של היהודים. לעיתים קרובות הוא הוזכר לצד דמויות היסטוריות מאוחרות, כמו כורש עצמו או אפילו מנהיגים מודרניים דוגמת בלפור, שנתפסו כמשחררים.

במדרש ובפרשנות המסורתית, דמותו נבחנה הן כשבח לאומות העולם והן כהכרה במעשיהם החיוביים כאשר הם פועלים ברצון האל. עם זאת, ישנה גם קריאה ביקורתית לדמותו בתפיסות מאוחרות יותר, הרואות במעשיו יותר מהלך פוליטי מאשר דתי.

כורש ודמותו כאתגר תיאולוגי

כורש מציב אתגר מעניין לתיאולוגיה היהודית: כיצד גוי, שאינו חלק מברית ישראל, זוכה לתואר "משיח ה'"? תואר זה מלמד על אוניברסליות מסוימת בתפיסה היהודית בתקופת בית שני, שלפיה גם מנהיגים זרים יכולים לשמש כלים ביד האל להגשמת מטרות נעלות.

בימינו, כורש נתפס לעיתים כדמות שמסמלת את האפשרות לשיתוף פעולה בין עמים שונים למען מטרות משותפות. דמותו הפכה למופת לפוליטיקה מתוחכמת שמשלבת סובלנות דתית עם חזון מדיני רחב, והיא ממשיכה להוות השראה עבור דיונים עכשוויים על מנהיגות, שחרור וזהות לאומית.