הכרזת כורש, המאפשרת ליהודים לשוב לירושלים ולבנות את בית המקדש השני, היא אחת מאבני הדרך החשובות בתולדות עם ישראל. עם זאת, היא גם ביטוי למדיניות גיאופוליטית רחבה של האימפריה הפרסית בתקופת המזרח הקדום. החלטתו של כורש לשחרר עמים משועבדים ולחדש מרכזי פולחן לא הייתה אקט אלטרואיסטי בלבד, אלא חלק מאסטרטגיה נבונה שנועדה לחזק את שליטתו באימפריה רבת-עמים.
המזרח הקדום תחת שלטון פרסי
לאחר ניצחונו של כורש על הבבלים בשנת 539 לפני הספירה, הפכה האימפריה הפרסית לאחת מהאימפריות הגדולות ביותר בהיסטוריה. שליטתה התפרסה מאזור טורקיה של היום ועד הודו, וכללה עשרות עמים בעלי שפות, תרבויות ודתות שונות. ניהול שטחים כה נרחבים חייב אסטרטגיה של שלטון שמונעת מרידות ושומרת על יציבות פוליטית וכלכלית.
כורש, בניגוד לקודמיו, בחר שלא להשליט טרור ודיכוי על העמים שכבש. במקום זאת, הוא העניק להם חופש דת ותרבות מתוך הבנה שסובלנות ושיקום פולחני יסייעו ביצירת נאמנות לשלטונו.
ירושלים במפה הגיאופוליטית
ירושלים הייתה עיר קטנה יחסית בממלכת יהודה, אך חשיבותה עלתה מעבר לגודלה. מיקומה הגאוגרפי היה אסטרטגי – צומת מרכזי בדרך שבין מצרים לאימפריה הבבלית והפרסית. כורש הבין כי שליטה באזור זה חיונית לשמירה על מסלולי המסחר ועל תנועת הצבא.
כיבוש בבל העניק לכורש שליטה גם על היהודים שהוגלו לבבל כחמישים שנה קודם לכן. בכך, הוא קיבל לידיו אוכלוסייה שאמנם לא הייתה גדולה, אך בעלת זיקה דתית עמוקה לארץ ישראל, במיוחד לירושלים ולבית המקדש. שיבתם של היהודים לירושלים לא רק סייעה לשיקום העיר, אלא גם יצרה אוכלוסייה נאמנה לפרסים באזור מרכזי זה.
הכרזת כורש כאקט פוליטי מחושב
הכרזת כורש אפשרה ליהודים לא רק לשוב למולדתם, אלא גם להקים מחדש את בית המקדש. מהלך זה לא היה רק צעד סמלי, אלא גם אמצעי לשיקום כלכלי וחברתי. חידוש הפולחן הדתי לא רק חיזק את הזהות היהודית, אלא גם יצר מרכז פוליטי ותרבותי שנשאר נאמן לשלטון הפרסי.
בנוסף, הכרזה זו שירתה את מטרותיו הפוליטיות של כורש גם בזירה הבינלאומית. היא הציגה את שלטונו כמתקדם וכסובלני בהשוואה למדיניות הדיכוי של הבבלים. בכך, הוא חיזק את מעמדו בקרב העמים שבשליטתו.
מורשת מדיניות כורש
שיבתם של היהודים לירושלים הייתה חלק מתהליך רחב יותר שבו כורש אפשר לעמים נוספים לשוב למולדתם. מדיניות זו הקנתה לו מעמד ייחודי בהיסטוריה כמנהיג שראה באימפריה שלו לא רק שטח לשליטה, אלא גם פסיפס של תרבויות ודתות שיכולות להתקיים יחדיו.
לסיכום, החלטתו של כורש לאפשר ליהודים לשוב לירושלים הייתה לא רק ביטוי לרוחב אופקיו כשליט, אלא גם מהלך פוליטי מחושב שחיזק את האימפריה הפרסית. ירושלים, על אף גודלה הקטן, שימשה נקודת מפתח אסטרטגית שאפשרה לכורש לשלב בין מדיניות של סובלנות לבין חיזוק השליטה הפרסית. מהלך זה אינו רק עדות לחזון הפוליטי של כורש, אלא גם לתפקיד החשוב של היהודים באזור במערכת האימפריאלית הגדולה.
