הכרזת כורש נחשבת לאחד המסמכים ההיסטוריים המשמעותיים ביותר במזרח הקדום, לא רק עבור העם היהודי, אלא גם כמופת של מדיניות סובלנות דתית ששירתה את מטרותיה הפוליטיות של האימפריה הפרסית. מדיניות זו הייתה לא רק ביטוי לערכיו של כורש, אלא חלק מחזון רחב יותר שנועד לבסס שליטה אימפריאלית יציבה ורב-לאומית.
הרקע ההיסטורי והפוליטי להצהרת כורש
בשנת 539 לפני הספירה, כבש כורש השני, מייסד האימפריה האחמנית, את בבל והקים את אחת האימפריות הגדולות ביותר בתולדות העולם העתיק. האימפריה הפרסית שלטה על שטחים נרחבים שבהם חיו עמים ודתות מגוונים, ובתוך כך היה עליה להתמודד עם אתגרי שליטה על אוכלוסיות בעלות זהויות שונות ולעיתים מתנגשות. הכרזת כורש, המאפשרת ליהודים לשוב לירושלים ולבנות מחדש את בית המקדש, היא דוגמה מובהקת לאופן שבו השתמשו הפרסים בגישה של סובלנות דתית לקידום מטרות פוליטיות ואימפריאליות.
כורש ביסס את שליטתו באמצעות מדיניות שונה מזו של קודמיו, במיוחד האימפריה האשורית הידועה במדיניות דיכוי והגליה. במקום לדכא עמים תחת כיבושו, כורש פעל לטפח תחושת נאמנות באמצעות החזרת קהילות לגלותן, שיקום מקומות פולחן ומתן אוטונומיה דתית.
בכך, הוא יצר מערכת יחסים עם תושבי האימפריה שהייתה מבוססת על הכרה בזכויותיהם הדתיות והתרבותיות, בתמורה לנאמנות פוליטית ולתשלום מסים.
הכרזת כורש בהקשר היהודי
הכרזת כורש נושאת משמעות מיוחדת עבור העם היהודי, שכן היא אפשרה את שיבת ציון והקמת בית המקדש השני. עם זאת, חשוב להבין שהיא לא הייתה יוצאת דופן במדיניותו: כורש נקט גישה דומה כלפי עמים אחרים באימפריה. עבור היהודים, הצהרה זו סימנה התחלה חדשה במולדתם, אך מבחינת כורש, היא שימשה כלי פוליטי לחיזוק שליטתו בפריפריות רחוקות ובחיזוק אזור אסטרטגי, ירושלים, שהיה קריטי בדרכי המסחר של האימפריה.
סובלנות דתית כאסטרטגיה פוליטית
הבחירה של כורש לאפשר חופש דת נבעה ככל הנראה מתפיסת עולם פרגמטית יותר מאשר אידיאליסטית. באימפריה כה רחבת ידיים, שבה התשתית השלטונית הייתה תלויה בלויאליות המקומית, כלים של סובלנות דתית וגמישות תרבותית שימשו מנגנון מפתח למניעת מרידות ולהבטחת שיתוף פעולה מצד האוכלוסיות השונות.
מורשת כורש
מורשתו של כורש מהדהדת עד היום: גליל כורש, הנחשב למסמך הכתוב הראשון בעולם המציין זכויות אדם, מראה את גישתו כפורצת דרך ביחס לזכויות תרבותיות ודתיות. יחד עם זאת, יש לזכור כי מדיניות זו, על כל סובלנותה, הייתה בראש ובראשונה אמצעי להבטחת שליטה יציבה באימפריה מגוונת ורב-לאומית.
