גרמניה הייתה חברה במעצמות המרכז (יחד עם אוסטריה-הונגריה והאימפריה העות'מאנית) במהלך מלחמת העולם הראשונה. עם פרוץ המלחמה גייסה גרמניה את צבאה הגדול והמאומן והכריזה מלחמה על רוסיה וצרפת.
שאיפותיה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה נבעו בעיקר מרצון להרחיב את שטחה והשפעתה ולהתבסס כמעצמה עולמית גדולה. מטרותיה העיקריות של גרמניה בתחילת המלחמה היו להביס את צרפת ורוסיה ולהבטיח שליטה בשטחי מפתח, כמו בלגיה וחלקים ממזרח אירופה. גרמניה גם קיוותה לבסס את עצמה כמעצמה הדומיננטית באירופה ולהשיג גישה למשאבים חיוניים, כמו פחם וברזל.
שאיפותיה של גרמניה עוצבו גם על פי מצבה הפוליטי הפנימי. המדינה נשלטה על ידי מונרכיה אוטוקרטית והיא ביקשה לתבוע את כוחה והשפעתה הן מקומית והן בינלאומית. מדיניות החוץ האגרסיבית של גרמניה, שכללה הרחבת האימפריה הקולוניאלית שלה ובניית יכולותיה הצבאיות (מרוץ החימוש), תרמה למתיחות שהובילה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה.
הצלחותיה וכישלונותיה של גרמניה במלחמת העולם הראשונה
לגרמניה היו מספר יתרונות בתחילת המלחמה, כולל בסיס תעשייתי חזק וצבא מאומן וממושמע היטב. עם זאת, גרמניה גם עמדה בפני מספר אתגרים, ביניהם המצור של הצי הבריטי, שניתק אספקה חיונית, וכניסת ארצות הברית למלחמה ב-1917.
למרות האתגרים הללו, הצליחה גרמניה להשיג מספר ניצחונות בשדה הקרב, כולל הפלישה המוצלחת לבלגיה ולצרפת. עם זאת, גל המלחמה הפך בסופו של דבר נגד גרמניה, והמדינה נאלצה לקבל הסדר שלום קשה בתום המלחמה.
למלחמה הייתה השפעה עמוקה על גרמניה, והובילה להתמוטטות האימפריה הגרמנית, להתפטרותו של הקייזר הגרמני ולהופעתה של ממשלה דמוקרטית חדשה. גם לתנאי הסדר השלום (הסכמי ורסאי), שכללו אובדן שטחים והטלת פיצויים כבדים, הייתה השפעה משמעותית על גרמניה והיוו את הקרקע להופעתה של מלחמת העולם השנייה.
