סיכום: מדיניותו של כורש כלפי העמים באימפריה הפרסית

בשנת 539 לפניה"ס כורש, מלך פרס, כובש את ממלכת בבל. ממלכת יהודה עברה לשליטת פרס.

בניגוד למדיניות מלכי אשור ובבל שהגלו את העמים שכבשו כדי להקשות עליהם למרוד בשלטון, כורש נקט במדינות סובלנית. הוא לא נתן להם תחושה של נשלטים בכפייה.

ביטויים למדיניות הסובלנית של כורש

  1. כורש השאיר את השלטון בארצות שכבש בידי השליטים המקומיים, בתנאי שישמרו אמונים לשלטון הפרסי.
  2. כורש מינה יועצים ופקידים מקרב העמים הכבושים.
  3. כורש לא דרש מיסים כבדים, וזאת כדי להפוך את העמים הכבושים לנאמנים.
  4. כורש העניק חופש דתי לעמים הכבושים. הוא אפשר להם לשקם מקדשים הרוסים, פטר את כוהני הדת ממיסים, ותרם מכספו למקדשי האלים.
  5. כורש אפשר לעמים שהוגלו על ידי ממלכות אחרות לחזור לבתיהם ועזר להם לשקם את ארצם.

המניעים למדיניותו של כורש

  1. נאמנות של העמים הכבושים – כורש שאף לזכות בנאמנות של העמים הכבושים ולמנוע מרידות, לכן פעל לזכות באהדה של העמים לשלטונו.
  2. כבוד לאלים שונים – האמונה הפרסים התבססה על פוליתאיזם (אמונה באלילים רבים). על פי אמונה זו כיבדו הפרסים אלים שונים גם של עמים אחרים. כורש מבקש את תמיכתם של כוהני הדת בשלטונו ולכן מקל עליהם במיסים ומאפשר שיקום מקדשים. כורש מציג את עצמו בפני היהודים כשליח אלוהי ישראל ובפני הבבלים הוא שליח האלילים שלהם.
  3. מניע פוליטי – כדי לבסס את שלטונו בקרב הבבלים כורש רצה שיראו בו יורש של מלכי בבל ולא כובש זר. לכן נהג בסובלנות דתית ושיקום מקדשים של האלים וכך זכה ביוקרה ואהדה.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / יהודה בתקופה הפרסית / גלות בבל, הצהרת כורש ושיבת ציון

סיכומים נוספים:

הצהרת כורש

הצהרת כורש ושיבת ציון

מפלת בבל כרקע להכרזת כורש

חמש תיאוריות מנהיגות קלאסיות

חמש תיאוריות קלאסיות שמנסות להסביר מהי מנהיגות ומה הופך אדם למנהיג. האם מנהיגות היא תכונה מיוחדת, הקשר מסוים, תלות או עניין של כוח?

עוד דברים מעניינים: