המערכה בבלקן-אפריל 1941
אוקטובר 1940 תקף מוסוליני את יוון, בניגוד לעצת ראש המטה שלו וללא מגע מוקדם עם היטלר, מתוך תקווה ששם יוכל לזכות בכיבושים מהירים. למרות תקוותו זאת הוא נחל תבוסות רבות. הבריטים הגישו עזרה ליוונים ונאחזו, באותו הזמן, באי כרתים. התפתחות זאת הדאיגה את הגרמנים, שכן היאחזות בריטית בבלקן תהווה סכנה לתוכניותיו של היטלר לתקיפת רוסיה, שהיו אז בשלבי-הכנה מתקדמים. כמו-כן היה היטלר חרד לגורל מקורות הנפט ברומניה, שהיו חיוניים לגרמנים. מלך רומניה קארול הודח מכסאו ובמקומו עלה הגנרל אנטונסקו, שהיה פרו-גרמני ועבד נרצע של היטלר. בהסכמתו נכנס צבא גרמני לרומניה ולאחר מכן גם לבולגריה, הונגריה ויגוסלביה, למרות מחאותיה של רוסיה. 4 המדינות הללו הצטרפו בעל-כורחן למדינות הציר. ביוגוסלביה ניסה המלך הצעיר להתמרד וחיילות שיריון גרמניים תקפו אותה. בירת יוגוסלביה נכבשה תוך 10 ימים. מלך יגוסלביה יצא לגולה ומדינתו פורקה וחולקה בין שכנותיה . אך הסרבים המשיכו להלחם במחתרת נגד הגרמנים, וכוחות המחתרת שלהם הצליחו לרתק את הגרמנים ולהסב להם אבדות קשות, על-אף אמצעי הדיכוי הגרמניים שהופעלו נגדם. באותו הזמן פלשה גרמניה גם אל יוון ותוך זמן קצר כבשו את עריה המרכזיות של יוון – סלוניקי ואתונה. היוונים נאלצו להכנע וחיל-המשלוח הבריטי פינה את המדינה, לאחר שסבל פגיעות קשות. כחודש ימים לאחר כיבוש יוון תקף חיל-צנחנים גרמני את האי כרתים וכבש אותו.
