בראשית פרק כ"ט – יעקב ורחל, לאה והולדת 12 השבטים
בראשית כ"ט פס' 1- 13 – הפגישה ליד הבאר
לאחר שהתעורר מחלומו, מעודד מההבטחות שקיבל מאלוהים, ממשיך יעקב בדרכו מזרחה, אל משפחת אימו. הוא מגיע לבאר מים ולידה עדרים.
מוטיב הבאר מסתבר שבסיפורי התורה, הכרויות לצורך נישואין נעשות ליד הבאר. כך הכיר אליעזר את רבקה, כך הכיר משה את ציפורה ועכשיו נפגשים גם יעקב ורחל ליד הבאר. יעקב מתחיל בשיחת הכרות עם הרועים, ומסתבר לו שהגיע לכתובת הנכונה.
הערה : על השימוש בטעמי המקרא. פעמיים נאמר כאן כי רחל "באה" (פס' 6, 9) בפעם הראשונה, הפועל נהגה במלרע, והזמן: הווה. רחל מתקרבת אל הבאר. בפעם השנייה, הפועל נהגה במלעיל והזמן: עבר. רחל הגיעה אל הבאר.
כאשר יעקב רואה את רחל, הוא מתמלא בכוח פיזי, ומצליח להזיז את האבן מעל פי הבאר (כנראה כדי לחסוך ממנה את ההמתנה לבואם של שאר הרועים, ואולי כדי להרשים אותה בכוחו, מעין "טקס חיזור" גברי…), מבצע שלדברי הרועים נחוצים כמה אנשים כדי לבצעו.
לאחר שיעקב משקה את צאנה של רחל "וישק את צאן לבן" הוא מיד מנשק את רחל: "וישק יעקב לרחל". זוהי הנשיקה היחידה בין גבר ואישה המתוארת בתנ"ך, וזהו מעשה חריג ביותר באותם הימים. חז"ל והפרשנים המסורתיים עמלו קשות כדי להסביר את מעשהו של יעקב: הוא נישק את רחל רק לאחר שכבר התוודעו זה לזו, הוא נישק אותה נשיקת קרוב משפחה, ולא נשיקה שבין גבר ואישה, רחל הייתה ילדה קטנה ועוד. אחרים מסבירים כי יעקב מבין מיד כי טעה ולכן הוא פורץ בבכי, ולא דווקא מהתרגשות. לאחר מכן הוא מספר לרחל שהוא קרוב משפחתה: "אחי אביה" כאשר כוונתו במילה "אחי" היא קרוב משפחה, ולא "אח" במובן המילולי, שהרי יעקב הוא בן דודתה של רחל (לבן, אביה, הוא אחי רבקה, אימו של יעקב). לבן שומע על בואו של יעקב ורץ לקראתו ושומע את קורותיו.
מדוע בכה יעקב כשנשק לרחל?
בראשית כ"ט, פס' 14 – 20 – יעקב עובד שבע שנים כדי לקנות את רחל
לבן נוקט לשון קרבה ומזמין את יעקב להתארח בביתו. לאחר זמן הוא מציע ליעקב כי יקבל שכר תמורת עבודתו, וכי אין זה מחובתו לעבוד חינם, ללא תמורה. בהערת אגב, מספר המחבר כי ללבן שתי בנות: לאה – הבכירה, ורחל – הצעירה.
[הערה בעברית של ימינו רחל = כבשה. יש פרשנים הטוענים כי לאה=אחד ממיני הצבאים, ולטענת אחרים לאה=פרה, בהסתמך על התיאור שעיניה "רכות"]. יש לשים לב כי בדרך כלל, בסיפורי התנ"ך נמנעים מלתאר רגשות, או מראה חיצוני של גיבורי הסיפור, אלא רק כאשר התיאור משרת את העלילה, כמו כאן. יעקב מציע ללבן כי יעבוד שבע שנים תמורת הזכות להינשא לרחל. לבן מסכים ומעדיף את יעקב כחתנו. חשוב לציין כי בכל החברות החקלאיות, עד עצם היום הזה, נישואין בין בני דודים הוא עניין מקובל ואף רצוי, וזאת כדי שהאדמות תשארנה בתוך נחלת המשפחה המורחבת. יעקב עובד תמורת רחל שבע שנים והקטע נחתם במשפט: "ויהיו בעיניו כימים אחדים באהבתו אותה". לעניות דעתי, זהו תאור מקסים של אהבה. משפט המבטא את הכול ומייתר כל מילה נוספת.
פס' 21 – 30 – לבן מערים על יעקב
אמנם יעקב מתואר כ"איש תם" (בראשית כ"ה 27) אבל מעשיו, כפי שראינו לא היו תמיד שיא התמימות, והנה הוא נתקל עתה ביריב ערום ונכלולי לא פחות ממנו. לאחר שסיים את מכסת שבע השנים של עבודתו תמורת רחל, יעקב תובע מלבן לקיים את ההסכם.
לבן מכין טקס נישואים ומשתה, אבל בלילה, הוא מכניס לאוהלו של יעקב ואל מיטתו את לאה, ולא את רחל! יש מי שרואים במעשה זה עונש בבחינת "מידה כנגד מידה" ליעקב. יעקב ניצל את עיוורונו של אביו כדי לגנוב את הברכה, והנה לבן מנצל את החושך, בו שרוי יעקב באוהל, מעין עיוורון מטפורי, כדי לרמותו, ולהשיא לו את האחות האהובה פחות.
יעקב מתקומם כנגד מעשהו של לבן, אך לבן, שהיה, כאמור, ערמומי לא פחות מיעקב, מנצל מנהג מקומי וטוען כי אסור היה לו להשיא את האחות הצעירה לפני הבכירה. הוא הניח, כנראה בצדק, כי יעקב היה מסרב לעבוד תמורת לאה, ועל-כן כמובן, לא סיפר ליעקב על המנהג המקומי הזה. יתר על כן, לבן דורש מיעקב "מלא שבוע זאת, ונתנה לך גם את זאת". למשפט זה כמה פירושים. יש הטוענים כי כוונתו של לבן היא שלאחר שבעת ימי המשתה יקבל יעקב גם את רחל. ללא תמורה. אחרים, והם הרוב, טוענים כי לבן לא מוכן להפסיד את המוהר עבור לאה, ולאחר שיעקב עבד שבע שנים תמורת רחל, עליו לעבוד שבע שנים נוספות, הפעם תמורת לאה. המשך הסיפור תומך כמובן בפירוש השני. יעקב נשאר שבע שנים נוספות בבית לבן, ואילו לבן נותן ללאה ורחל שפחה לכל אחת, את זלפה ואת בלהה. גם קטע זה מסתיים בתיאור של אהבה: יעקב אוהב אמנם את שתי נשותיו, אבל רחל היא אשתו האהובה יותר.
פסוקים 31 – 35 – לאה יולדת ארבעה בנים
המוטיב של "הולדת הגיבור" חוזר גם כאן. המספר "חותר" להגיע להולדת יוסף, ועל כן, גם במקרה הזה רחל עקרה, אולי כעונש על כך שיעקב אוהב אותה יותר מלאה. גם כאן, מי שאחראי על הלידה הוא אלוהים: הוא "פותח" את רחמה של לאה ומכאן גם ניתן להבין, למרות שתיקת הכתוב, כי עקרותה של רחל היא רצון האל.
לאה יולדת ליעקב ארבעה בנים, כאשר לכל אחד מהם מצורף ההסבר האטימולוגי לשמו.
סצנת דפוס של הארוסין והסטיה ממנה :פגישת יעקב ורחל ליד הבאר (בראשית כ"ט, 1-20)
יעקב נשלח ע"י הוריו לארץ נוכריה (ארם) – הפעם כפליט הבורח מאחיו עשו.
יעקב נפגש עם רחל ליד הבאר.
יעקב שואב מים (לאחר שהסיר את האבן הכבדב מפי הבאר) ומשקה את הצאן של רחל.
הנערה רצה לספר לבני ביתה על בואו של יעקב.
הסכמה לאירוסין (יעקב מוכן לעבוד אצל לבן שבע שנים בעבור רחל).
הסטייה מן הקונוונציה היא שלא רק שהחתן שואב מים, אלא עליו גם לגבור על מכשול האבן שעל פי הבאר. הבאר בסצינת האירוסין מציינת בדרך-כלל את האישה ופוריותה ולכן, האבן מראה שרק בעמל רב ישיג יעקב את האישה שהוא אוהב, אבל בסופו של דבר יגבר על המכשולים. האבן מסמלת גם את רחל העקרה, שה' "סגר רחמה" עד שלבסוף ילדה את יוסף.
האבנים הן מוטיב המלווה את יעקב בדרך חייו הקשה: הוא שם אבן ככר למראשותיו בבית אל (בראשית כ"ח, 11) לאחר ההתגלות הוא מקים מצבת אבנים (שם שם 18), ושובו מארם נהריים הוא מקים גלעד מאבנים (שם ל"א, 45-46).
הסיכום הקודם: בראשית פרק כ"ח | הסיכום הבא: בראשית פרק ל'
חזרה אל: סיפורי האבות, סיפורי יעקב, ספר בראשית, סיכומים לבגרות בתנ"ך
ללכת רחב יותר:
להבין את חלומות יוסף עם פרויד
הקשר הסמוי בין האישה והנחש? משמעות השם חוה בסיפור גן העדן