מדוע ציווה "פרעה לכל־עמו לאמר כל־הבן הילוד היארה תשליכהו וכל־הבת תחיון" (שמות א', כ"ב)?. על פי המסופר במדרש שמות רבה (א, י"ח), הגזרה של פרעה הייתה "לכל עמו", כלומר לא רק היהודים אלא כל יושבי מצרים הצטוו להשליך את "כל-הבן" שנולד אל המים.
הסיבה לגזירת פרעה על פי המדרש היא נבואת האסטרולוגים שאמרו לו כי גואלם של בני ישראל נמצא באותה רגע בבטן אימו, ולא ידעו אם הוא ישראלי או מצרי. כדי להיות בטוח שהמורד העתידי לא יוולד קרא פרעה אל כל המצרים וביקש מהם "להשאיל" לו את הילדים שיוולדו בתשעת החודשים הקרובים על מנת שישליך אותם ליאור. כצפוי, ההחלטה של פרעה עוררה תרעומת בקרב עמו שטענו כי בן מצרי לעולם לא יגאל את בני ישראל ועל כן עליו להרוג את בניהם רק של העבריות.
אך מדוע דווקא להשליך ליאור? גם כאן ראו האסטרולוגים שאותו אדם שיושיע ישראל יפול בסופו של דבר בגלל מים, וחשבו כי מדובר בטביעה. בפועל הייתה מפלת משה באמת בשל מים, כאשר היכה בסלע ולא דיבר אליו על מנת להוציא ממנו מים (במדבר כ'), מעשה שעליו נענש בכך שלא נכנס לארץ ישראל.
הסבר אחר שמציעים חכמים הוא שהמצרים חשבו לעצמם שאלוהים לא יוכל לפגוע בהם באמצעות מים. זאת משום שידעו שהקדוש ברוך הוא מעניש רק במידה כנגד מידה. מאחר והיו בטוחים שאלוהים לא יביא מבול לעולם (כפי שהבטיח לנח) החליטו להטביע את הבנים במים. לאלוהים וספר שמות היו, כמובן, דרכים להתחכם להם.
ולבסוף, מדוע להרוג את הבנים "וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן" (שמות א כ"ב)? כאן תשובת החכמים קלה והיא שאמרו המצרים לעצמם שיהרגו את הגברים ויקחו לעצמם את הנשים, מהסיבות הברורות.
עוד בנושא דומה:
שפרה ופועה מורדות בפרעה וגם בעמרם
מאיפה העברית? האפשרות שרבשקה היה יהודי מומר
מהיכן העברית הטובה של רבשקה בנאום שלו כנגד חומות ירושלים? על האפשרות שהיה יהודי מומר ואיך ניסה לנצל זאת לטובתו
"חביבים עליך ייסורים?" איך להרים אדם מהקרשים
שאל: חביבים עליך ייסורים? ענה: לא הם ולא שכרם. אם כן, אמר: תן לך את ידך. נתן לו את ידו והקים אותו על רגליו.
סיפור הבריאה התנ"כי, התיאוריה המדעית וסצנה הוליוודית אחת שמגשרת בניהם
הסיפור התנ"כי של בריאה בשישה ימים או הגרסה המדעית של המפץ הגדול והאבולוציה? סצנה אחת מתוך "המבול" של דארן ארונופסקי מראה שאולי אין בהכרח סתירה בניהם.
רבי זירא, רבי מאיר וברוריה על איך להתמודד עם בריונים
מה עושים עם התנהגות של אנשים שליליים בסביבתנו? שני סיפורים בגמרא וכמה גישות ליחס ולאחריות שיש לנו כלפי אחרים, ושלהם כלפי עצמם