משהו קרה ליעקב ליד הבאר בחרן בבראשית כ"ט. אולי היה זה יופיה של רחל, אולי המתח שהתפרק מכל מסע המנוסה מזעמו של אחיו עשו. כך או כך, במקרא כתוב "וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך" (פס' י"א). כלומר, מיד לאחר שיעקב משקה (גם "וישק") את צאן רחל, הוא נושק לה ומיד מתחיל לבכות. אז מה בעצם קרה שם במפגש בין יעקב ורחל?
למה בכה יעקב? תשובות הפרשנים
הפרשן רבי דוד קמחי (רד"ק) מציע את ההסבר הפשוט לפיו "ויבך, זו היא בכיה של שמחה ומרוב אהבה המית הלב". לרש"י מצידו יש שתי תשובות לשאלה הזו בנוגע למפגש יעקב ורחל. הראשונה היא שבאותו רגע חזה ברוח הקודש שרחל לא עתידה להקבר עימו (אלא בדרך אפרתה, בזמן שהוא יקבר במערת המכפלה). התשובה השניה היא שיעקב מצטער שהוא בא בידיים ריקות, בייחוד אחרי השליח הקודם מכנען שבא נושא כל טוב (עבד אברהם המביא ליצחק את רבקה).
הפרשן עובדיה ספורנו מציע כי צערו של יעקב הוא על כך שלא פגש את רחל קודם לכן, לא התחתן איתה קודם לכן ולא זכה לנעורים עימה. כיוון אחר (רבנו בחיי) מציע כי יעקב מצטער על כך שרחל עוד ילדה קטנה ועליו להמתין לפני שיוכל להתחתן עימה. ויש גם מי שמתייחס לזווית של רחל, ושואל מדוע היא הסכימה לקבל את הנשיקה מיעקב. על כך עונה רד"ק בפשטות שהייתה זו התרשמותה הרבה מה שעשה יעקב בשבילה (גלל את האבן מהבאר והשקה את צאנה).
הנשיקות והבכי של יעקב
המפגש עם רחל אינו האירוע היחידי בו יעקב, או מישהו לידו, נושא את קולו בבכי. מקרה הבכי הראשון בסיפור יעקב הוא בכלל של עשו המגלה שיעקב גנב לו את הבכורה "וישא עשו קלו ויבך" (בראשית כ"ז, ל"ח). כאשר שני האחים נפגשים פעם נוספת שוב כולל האירוע נשיקה ובכי. "וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על־צוארו וישקהו ויבכו" (ל"ג, ד).
בדומה, גם הפירוד והאיחוד של יעקב מבנו האהוב יוסף מתחיל ונגמר בבכי. לאחר שמתבשר יעקב על "מותו" של יוסף הוא ממאן להתנחם "ויאמר כי־ארד אל־בני אבל שאלה ויבך אתו אביו" (בראשית ל"ז, ל"ה). יוסף עוד מספיק לבכות כמה פעמים כאשר הוא מתאחד שוב עם אחיו, וכאשר האב נפגש סוף סוף עם בנו האבוד נכתב "ויפל על־צואריו ויבך על־צואריו עוד" (מ"ו כ"ט).
יעקב ורחל: לגלול את האבן מעל באר הלב
אבל אולי הסיבה שיעקב בוכה היא בכלל לא רחל, אלא הבאר?. בארות הן אתר למפגשים רומנטיים רבים בתורה, כמו אליעזר עבד אברהם ורבקה (בראשית כ"ד) או משה וציפורה (שמות ב'). העובדה הזו מזמינה פרשנויות מטאפוריות של הבאר, כמו למשל הרמב"ן המציע כי ב-"באר מים חיים" הכוונה לאור אלוהי מיוחד שנפתח לפתע. דרך אחרת להבין זאת היא לראות את הבאר כמו לב שנפתח, בדומה לשורה מפיוט הגשם: "יחד לב וגל אבן מפי באר מים". פירוש כזה, השם את רחל במרכז, אנחנו מוצאים אצל מאיר אריאל, בביצוע היפה של רונית שחר: