המרד בגטאות: מי היו המורדים, מה היו מטרות המרד, קשיי התארגנות, לבטים ודילמות של המורדים, ייחודו של המרד בגטו ורשה בהשוואה למרידות בגטאות אחרים.
המאבק היהודי בשואה בא לידי ביטוי בצורות שונות- מאבק בגטאות, ביערות ובמחנות ההשמדה. היהודים לחמו בכל מקום, כבודדים ובקבוצות עם יהודים ועם לא יהודים, באויב הנאצי .
תנועות הנוער ניסו לשכנע את תושבי הגטו שבכוונת הנאצים להשמיד את היהודים, אך איש לא האמין להם והם המשיכו לפעול כי היו משוכנעים בצדקתם.
השמועות שהגיעו לגטאות באירופה על פעולותיהם של האיינזצגרופן מסוף 1941 להשמדתו של העם היהודי ועל מחנות ההשמדה , הבהירו ליהודים כי עתידים הם למות. החלה התעוררות למרידה פעילה, שנבעה מההחלטה כי אם נגזר על היהודים למות, מוטב להם למות במאבק גאה ולא כצאן המובל לטבח. המאבק בנאצים , גם אם היה חסר סיכוי, היה הביטוי האחרון לשמירה על כבודה של היהודים טרם השמדתם. בינואר 1942 פרסם אבא קובנר כרוז מגטו וילנה, הקורא לתושבי הגטאות למרוד. תנועות הנוער המשיכו בפעילותן ביניהן קריאה להצטרף למרד ולמאבק נגד הנאצים.
אם כן, המורדים היו בעיקרם חברי תנועות הנוער והארגונים הלוחמים (אי"ל – ארגון יהודי לוחם, בית"ר וכולי), אך גם אנשים פרטיים ובוגרים שהחליטו כי אין בכוונתם למות כצאן המובל לטבח. קשישים, ילדים וחולים בגטאות לא יכלו להשתתף באופן פעיל במרד, אך היו כעורף אזרחי תומך ללוחמים.
מטרות המורדים:
1. התקוממות נגד הגרמנים, האקציות וההשמדה ההמונית.
2.הרצון לנקום על הרצח ההמוני ביהודים- הלוחמים שריכזו כלי נשק בהסתר וחיכו לגירוש הסופי כדי לנקום את נקמתם באחיהם שמתו בידי הנאצים.
3.לוחמה להצלת הכבוד היהודי; למות בקרב ולא בתאי הגזים. כפי שאמר אבא קובנר: "מוליכים אותנו שולל… אל נלך כצאן לטבח!". אף כיידוע היה שהמאבק חסר סיכוי, יתרונו היה יכולתו להאדיר את הגאווה והתקווה היהודית.
קשיים ודילמות במרידות בגטאות
א. לחימה חסרת סיכוי- המורדים ידעו כי אין להם סיכוי לנצח את הגרמנים , וכי הצבא הגרמני יצליח, בסופו של דבר , לחסל את המרידות ואת הגטאות. ההתלבטות הייתה בין מרידה שתוביל מוות בטוח לבין האפשרות שהמלחמה תסתיים בהקדם והיהודים יינצלו. הויכוחים בין היהודים הקשו על המורדים, ובד"כ הוחלט כי המרד יפרוץ כאשר יגיע הרגע המכריע ולא תיוותר כל ברירה פרט למרד.
ב. הסיכוי לחיות- היהודים שחיו בגטאות עשו הכל כדי לשרוד בחיים, רבים מהם האמינו שהם ישוחררו מן הגטאות. הסיכוי לחיות בגטו גבר על שיקולי הרצון למרוד. היהודים חשו כי יש סיכויים שינצלו וישרדו.
ג. מחסור בנשק ואמצעים- הבידוד היהודי בגטו והעוינות מצד האוכלוסייה המקומית יצרו קשיים בהשגת נשק ואמצעי לחימה. הם נאלצו לצאת אל מחוץ לחומות הגטו ולהבריח פנימה נשק, שעלותו הייתה גבוהה מאוד, וההסתכנות שבקנייתו יכלה לגרום להסגרתם לידי הנאצים. היהודים חששו שנשקם לא יעמוד להם אל מול הכוח הצבאי הרב של הנאצים.
ד. תחושת הייאוש- הידיעה שסיכויי ההצלחה של המרד אפסיים גרמה לתחושת ייאוש ולחוסר רצון לנקוט צעדים נגד הנאצים. מנהיגי המרד התקשו לאתר יהודים שיסכימו להילחם בגרמנים.
ה.האחריות הקולקטיבית והדאגה למשפחה- המורדים הצעירים ידעו כי במעשה המרידה הם חורצים את גורלו של הגטו כולו, מאחר שלאחר השתלטותם של הנאצים על הגטו המורד יוצאו להורג כל יושביו. המורדים הבינו כי הם קובעים את מותם של בני משפחותיהם וחבריהם בכך שיצאו במרי נגד הנאצים.
מרד גטו ורשה וייחודו – מרד גטו ורשה פרץ באפריל 1943, והפך לסמל של המאבק הפעיל בגטאות, בעיקר משום שכל יושביו של הגטו נטלו חלק במעשה המרד. באביב 1942 החל גירוש היהודים מהגטו למחנה ההשמדה טרבלינקה. לאחר חצי שנה נותרו בגטו 60 אלף מתוך 350 אלף היהודים שהיו בו.עד יולי 1942 לא נעשה בתוך גטו ורשה ניסיון רציני להקים גוף מרכזי לוחם שיאחד את כל תנועות הנוער למאבק נגד הנאצים. כאשר הגיעו למחתרת בגטו ידיעות בדוקות על ההשמדה , והיא השתכנעה בנכונות הפתרון הסופי, החלה המחתרת לנסות להתארגן כארגון מזוין גדול.
ארגוני ההתנגדות היהודים הקימו את ה"ארגון היהודי הלוחם" בפיקודו של מרדכי אנילביץ' שנועד לנהל את המרד. המורדים חפרו מקומו מסתור מתחת לבתים , ובתוך תעלות הביוב . למעשה הוקם גטו שלם מתחת לאדמה. השגת הנשק למאבק הייתה קשה משום שהמורדים נאלצו ליצור קשר עם אנשי המחתרת הפולניים מחוץ לגטו, שרבים מהם היו אנטישמיים. עלות הנשק הייתה גבוה מאוד , והגבילה את הרכישה של כלי הנשק.
ב-18 בינואר 1943 פרץ השלב הראשון במרד, בעת שהגרמנים ביצעו אקציה. קבוצת יהודים שנועדו למשלוח פתחו באש על השומרים ונמלטו לפני העלייה לרכבות. חברי היודנראט לא שיתפו פעולה עם הגרמנים, וכשהגרמנים ערכו חיפושים אחרי הבורחים הם נתקלו לראשונה באש של יושבי הגטו. הפתעתם מהאש הביאה לנסיגתם מהגטו במהירות.
ב-19 באפריל 1943, בערב פסח, הופיעו הגרמנים מול הגטו עם כוח שכלל כ-2000 חיילים גרמנים וטנקים. בהיכנסם לגטו לא ראו הגרמנים איש. כל הלוחמים היו חבויים בבונקרים ובעליות גג. קרוב לחודש נמשכו הקרבות, כשהנאצים הורסים ושורפים בית אחר בית , בונקר אחר בונקר ומזרימים גזים רעילים לתעלות הביוב. הלוחמים היהודים עברו לשיטות פרטיזניות , ערכו פשיטות פתע וגרמו לאבידות קשות בצד הגרמני. ב-8 במאי חיסלו הגרמנים את הבונקר הראשי של הלוחמים (רחוב מילה 18), ואנילביץ' נהרג. הגטו הוקף בכוחות צבא גדולים וב16 במאי הועלה באש. היהודים שנלקחו בשבי הובלו להשמדה , רובם במחנה טרבלינקה. עם זאת, המרד מסמל עד היום את הגאווה היהודית ואת הלחימה המכובדת של היהודים נגד הנאצים בשואה.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה
