הצהרת בלפור, שפורסמה ב-2 בנובמבר 1917, הייתה רגע מכונן בהיסטוריה של התנועה הציונית. במסמך זה, הביעה ממשלת בריטניה תמיכה בהקמת "בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל". כדי להבין מדוע אימפריה כה גדולה ונשלטת באינטרסים גלובליים בחרה להצהיר תמיכה ברעיון ציוני, יש לבחון את ההקשר ההיסטורי, הפוליטי והדיפלומטי שבו נכתבה ההצהרה.
בריטניה ומלחמת העולם הראשונה
בשנת 1917, מלחמת העולם הראשונה הייתה בשיאה, ובריטניה נאבקה להבטיח את שליטתה באזורים אסטרטגיים רבים. אחד מהאזורים החשובים ביותר מבחינה גיאופוליטית היה המזרח התיכון, במיוחד אזור ארץ ישראל, שנשלט אז בידי האימפריה העות'מאנית.
לאחר כיבוש חלקים מארץ ישראל על ידי כוחות בריטיים בהובלת גנרל אדמונד אלנבי, בריטניה חיפשה להבטיח את שליטתה באזור לאחר תום המלחמה. בכך, ארץ ישראל הפכה למוקד אינטרסים אסטרטגיים: היא היוותה גשר יבשתי בין הים התיכון למפרץ הפרסי ונקודת מפתח לשליטה בתעלת סואץ – עורק חיים קריטי לאימפריה הבריטית.
תפקיד התנועה הציונית
התנועה הציונית, שהוקמה רשמית בשנת 1897 על ידי תיאודור הרצל, פעלה לקדם את הרעיון של הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. עם פרוץ המלחמה, מנהיגי התנועה הציונית, ובמיוחד חיים ויצמן, זיהו את ההזדמנות הפוליטית לקדם את מטרותיהם מול המעצמות הגדולות.
ויצמן, מדען כימיה בעל שם עולמי ומנהיג ציוני מרכזי, פעל מול בכירים בממשל הבריטי כדי להציג את הרעיון הציוני כמשרת את האינטרסים הבריטיים. הוא הצליח לשכנע אישים מרכזיים כמו הלורד בלפור, שהיה שר החוץ, בכך שהיהודים יוכלו להיות שותפים נאמנים לבריטניה באזור.
ההיבט הדיפלומטי
בריטניה לא פעלה בחלל ריק; היא הייתה צריכה לקחת בחשבון את השפעת ההצהרה על הזירה הבינלאומית. התמיכה בציונות נתפסה ככלי לחיזוק הברית עם היהודים באירופה ובאמריקה, במיוחד בתקופה שבה בריטניה נזקקה לתמיכה כלכלית, פוליטית ותעמולתית ממדינות כמו ארצות הברית ורוסיה.
בנוסף, בריטניה ביקשה להקדים את גרמניה וצרפת, שגם הן שקלו לנסות לזכות בתמיכת היהודים. בכך, ההצהרה שימשה גם כלי במאבק הגיאופוליטי בין המעצמות.
האינטרס הבריטי במזרח התיכון
בריטניה ראתה בפיתוח הבית הלאומי היהודי אמצעי ליצירת קשר עמוק עם האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל ובגולה. היא ציפתה שהיישוב היהודי בארץ יהיה שותף אסטרטגי שיחזק את שליטתה האזורית, במיוחד מול השאיפות הערביות והאינטרסים של צרפת, שדרשה גם היא דריסת רגל במזרח התיכון.
לסיכום, הצהרת בלפור הייתה תוצאה של שילוב בין אינטרסים בריטיים גלובליים, צרכים צבאיים ודיפלומטיים, והשפעתה של התנועה הציונית. אף שהצהרה זו נתפסה כהישג עצום עבור התנועה הציונית, היא נבעה משיקולים פוליטיים ואסטרטגיים רחבים של בריטניה. הבנת ההקשר ההיסטורי חושפת את מורכבות ההצהרה ואת הדרך שבה חזון ציוני השתלב בשאיפות של מעצמה עולמית.
ראו גם:
יישומה והגשמתה של ההצהרה על ידי הבריטים.
