משפטי נירנברג נערכו בנירנברג שבגרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה במטרה להביא את פושעי המלחמה הנאצים לדין. המשפטים התקיימו בין השנים 1945 ו-1949. בכירי המפלגה הנאצית, קציני צבא גרמני, אנשי המפלגה הנאצית ואף אנשי תעשייה עמדו לדין. ההאשמות כללו פשעים נגד האנושות. היטלר עצמו לא עמד לדין משום שהתאבד לקראת סיום המלחמה.
רקע למשפטי נירנברג
לאחר חשיפת היקף ההרג בשואה ומנגנון ההשמדה הנאצי, יצאו בעלות-הברית בהצהרה על כוונתם למצות את הדין עם האחראים. ווינסטון צ'רצ'יל הציע הוצאה להורג ללא משפט של נאצים בכירים, והרוסים תמכו בהוצאה להורג גם של לא-בכירים. עם זאת, מנהיגים אמריקאים התנגדו וסברו כי משפטים פליליים יצליחו יותר. בתחילה הציע
הקמת משפטי נירנברג נתקלה בבעיות משפטיות ופרוצדורליות רבות. בסופו של דבר, ארבע המעצמות קבעו נהלים וחוקים למשפטי נירנברג במסגרת "אמנת לונדון". אמנה זו קבעה שלושה סוגי פשעים ששופט בית-דין בינלאומי: פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ופשעים נגד. שָׁלוֹם. העיר הגרמנית נירנברג נבחרה כמקום המשפטים, אותה עיר מחוקי נירנברג.
המשפטים
משפטי נירנברג נערכו מ-20 בנובמבר 1945 עד 1 באוקטובר 1946. במשפטים הראשונים הועמדו לדין 24 נאצים ו-6 ארגונים. נאשם אחר נמצא לא כשיר לעמידה לדין ואילו אחר התאבד לפני תחילת משפטו. כל השאר למעט שלושה נמצאו אשמים ו-12 מהם נידונו למוות בתלייה.
משפטי נירנברג כללו 12 משפטים נוספים שנמשכו עד 1949. הם התנהלו באותו מקום אך בפני בית דין צבאי אמריקאי ולא בפני בית דין בינלאומי, בשל קשיים בשיתוף הפעולה המשפטי. במשפטים אלו נשפטו קבוצת רופאים ("משפט הרופאים") שלקחו חלק בניסויים על שבויי מלחמה ולעתים גם יהודים. משפטים נוספים כללו העמדה לדין של עורכי-דין ושופטים, תעשיינים, קציני צבא וס.ס. 12 איש נוספים נדונו למוות במשפטי המשך אלו ועשרות קיבלו עונשי מאסר.
בעקבות משפטי נירנברג
משפטי נירנברג היו שנויים במחלוקת גם בקרב מי שרצה לראות את הנאצים מקבלים עונש. מצד שני, הקשיים המשפטיים שהתעוררו סביב בתי-הדין (למשל שאלת הסמכות) סללו את הדרך לקראת קביעת חוק בינלאומי ולהכרזה האוניברסלית על זכויות אדם.
ואצלנו: משפט אייכמן
להרחבת המחשבה:
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי