האנטישמיות היא אחד המרכיבים המרכזיים של עקרונות האידיאולוגיה הנאצית. על פי תורת הגזע בתפיסה הנאצית, היהודים הם מחריבי התרבות האנושית. לפי האידיאולוגיה הנאצית מטרתו של העם היהודי היא להרוס כל עם שבקרבו הוא יושב כדי להשתלט על העולם כולו ואז להחריבו. היהודים הם חסרי יכולת לעבוד וליצור, אלא רק בעלי יכולת להרוס, לרמות ולנצל את סביבתם. מאפיינים אלה בתכונותיהם גורמים להם להפוך לטפילים בחברה שבה הם חיים.
האנטישמיות הנאצית ראתה בגוף היהודי ההפך הגמור מהגוף הגרמני – בעוד כל הגרמנים יפים, חזקים, חרוצים ומוכשרים, כך כל היהודים מכוערים, עצלנים, רמאים ונצלנים. כישרונם היחידי של היהודים טמון ביכולתם לשמור על טוהר הגזע היהודי. הסכנה הגדולה היא שיהודים יחללו את טוהר הדם של הגזע הארי.
לפי היטלר, היהודים מעולם לא רצו להתערות בסביבתם. ההתערות הייתה למראית עין, חלק מהעמדת פנים והונאה שמטרתה להסוות את כוונותיהם האמיתיות. היהודים נתפסו כשורש כל הרע וכאחראים להפצת כל רעיון המנוגד לרוח הנאציזם – ובראשם, הליברליזם והסוציאליזם/קומוניזם. בזמן כתיבת האידיאולוגיה הנאצית, היהודים כבר חדרו לכל ענפי הכלכלה, התקשורת והפוליטיקה בגרמניה ובעולם כולו כדי להפיץ את רעיונותיהם. הם ניסו באמצעות הפצת שקרים, תחבולות ומזימות להשתלט על גרמניה ועל העולם כולו.
היהודים מתוארים על ידי היטלר, כנגיף נצחי של האנושות, כעכברושים, כחיידקים שחדרו לגוף הבריא של האומה הגרמנית ומנסים להרוס אותו מפנים. על הגזע הארי, והנאצים בראשם, לחשוף את כוונותיהם האמיתיות של היהודים ולנהל נגדם מלחמת חורמה שבסופה הגוף הגרמני יטוהר מהחיידק היהודי.
ניתן לראות את תפקידה של האנטישמיות באידיאולוגיה הנאצית כהפיכת היהודית לשעיר לעזאזל שעליו ניתן להטיל את האשמה לצרות של העם הגרמני, יצירת "אחר" שהוא אויב ומקור לבעיות וגם איום חיצוני שכנגדו ניתן לאחד את העם. האנטישמיות הנאצית אפשרה להיטלר לצייר את היהודים בתור המקור לבעיות וגרום לעם הגרמני להאמין שסילוקם יוכל להוביל אותו לעתיד טוב יותר, תוך שהוא רוכב על השנאה הקדומה כלפי יהודים ומנצל אותה למטרותיו.
ראו גם: עקרונות האידיאולוגיה הנאצית
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939
