במאי 1944, לאחר המפנה במלחמת העולם השנייה, בעלות הברית המערביות היו מוכנות סוף סוף לצאת למתקפת הנגד הגדולה של המלחמה. הפלישה לנורמנדי הייתה למעשה נחיתה על אדמת אירופה שנכבשה ברובה על ידי גרמניה. התוכנית הייתה מאמץ משותף של 12 מדינות בהובלת ארצות הברית ובריטניה.
לאחר לבטים רבים הוחלט שהנחיתות על אדמת אירופה יתבצעו בחופים הארוכים והמשופעים של נורמנדי. שם חשבו בעלות הברית כי יוכלו להפתיע את הגרמנים ממקום לא צפוי. הגרמנים ציפו כי המתקפה תגיע באזור צר יותר של תעלת למאנש לאחר שסוכנים סמויים השתילו אצלם ראיות לכך. ההצלחה של התוכנית נשענה על אלמנט ההפתעה, שכן אם היו הגרמנים נערכים במקום הנכון לא היה ככל הנראה סיכוי לבעלות הברית המגיעים מהים לדרוך על אדמת אירופה.
יום הפלישה לנורמנדי
ב6 ביוני 1944, לאחר הכנות ממושכות ודחיות בשל מזג האוויר, יצאה הפלישה לנורמנדי (בשמה הרשמי: מבצע אובלוד). כוחות עצומים של חיילים וכלי רכב שרוכזו באנגליה הועמסו על אוניות ויצאו לצלוח את התעלה המפרידה בין אנגליה וצרפת.
קצת אחרי חצות החלו כוחות מוטסים של בעלות הברית לצנוח מאחורי קווי האויב. תפקידם היה לפוצץ גשרים, לחבל בקווי רכבת ולנקוט באמצעים אחרים כדי למנוע מהאויב להעביר תגבורת לחופי הפלישה. שעות לאחר מכן, כוח הנחיתה הימי החל לעשות את דרכו אל חופי נורמנדי.
הנחיתה התבצעה בחמישה חופים נפרדים בו זמנית, שלושה לבריטים והקנדים (ג'ונו, גולד וסורד) ושניים לאמריקאים (יוטה ואומהה). הלחימה הקשה ביותר הייתה בחוף אומהה, שם האויב התמקם על צוקים תלולים שפקדו את קו החוף הארוך והשטוח. החוף הפך לשדה קטל וגבה מהאמריקאים מחיר של כמעט 5,000 חיילים, יותר מ-10% מכוח הפלישה שנהרגו בכמה שעות. אך עד שעות הלילה כבר נחתו על חופי נורמנדי כמעט 200,000 חיילים ועשרות אלפי טנקים וכלי רכב שהדפו אחורה את ההגנות הגרמניות. סה"כ במבצע יגיעו כמעט מיליון חיילים לשחרור אירופה הכבושה.
השפעות הפלישה
הפלישה לנורמנדי הייתה אחת מנקודות המפנה הגדולות של מלחמת העולם השנייה. הפלישה פתחה חזית מערבית מול הגרמנים שכבר היו בצרות במזרח הרוסי. הלחץ שהופעל על גרמניה הוביל בסופו של דבר לקריסת צבאה ולניצחון עליה במלחמה.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי
