לישון שבעים שנה כדי להבין את שיבת ציון (ולמה צריך לטעת עצים)

כל ימיו של הצדיק חוני המעגל הוא התקשה בהבנת הפסוק : ״שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה׳ אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים״,(תהלים קכ"ו, א). אמר חוני לעצמו: היש מישהו שישן שבעים שנים? (כי גלות בבל עד שיבת ציון נמשכה כשבעים שנה).

יום אחד הלך בדרך וראה אדם שנוטע עץ חרוב. אמר לו: עץ זה, כמה שנים עוברות עד שיתן פירות? ענה לו: שבעים שנה. אמר לו חוני המעגל: האם אתה יודע שתחיה שבעים שנים? ענה לו האדם: עולם מלא בחרובים מצאתי בחיי, וכפי ששתלו לי אבותיי כך שותל גם אני בעבור בניי.

ישב חוני לאכול את ארוחתו ובאה לו שינה, וישן. הקיף אותו סלע, נעלם מן העין, וישן שבעים שנה. כאשר התעורר ראה אדם מלקט חרובים מהעץ. שאל אותו חוני המעגל: אתה הוא ששתלת את העץ? אמר לו האדם: בן בנו אני. אמר לעצמו חוני: משתמע מכך שישנתי שבעים שנים. ראה את חמורו שנולדו ממנו עדרים והבין שאכן זה מה שקרה.

הלך חוני לביתו ושאל את בני הבית: האם חוני המעגל עוד חי? ענו לו כי בנו כבר איננו ובן בנו ישנו. אמר להם: אני חוני המעגל, ולא האמינו לו. הלך לבית המדרש וכאשר נכנס לשם שמע את החכמים אומרים: מאירות וברורות ההלכות שלנו כבשנותיו של חוני המעגל שבכל פעם שנכנס לבית המדרש היה פותר את כל קושיותיהם של החכמים. אמר להם חוני המעגל: אני הוא, ולא האמינו לו ולא התייחסו אליו בכבוד. חלשה דעתו, ביקש על עצמו רחמים, ומת. אמר החכם רבא: זה מה שאומרים אנשים – או חברותא או מיתותא.

מבוסס על: תלמוד בבלי, מסכת תענית כ"ד א