סיכום בהיסטוריה: שיבת ציון

שיבת ציון התרחשה בשנת 538 לפנה"ס בעקבות הצהרת כורש.

מי היו השבים לציון

  1. כוהנים בעלי ייחוס ומעמד גבוה ששאפו לכהן בבית המקדש שיוקם מחדש (בגלות המעמד של הכהנים ירד, ואילו בארץ מעמד היה גבוה כי הם עבדו בבית המקדש.
  2. אלה שלא הצליחו להתערות בחברה הפרסית.
  3. אלה שהשאירו בארץ רכוש רב.
  4. אלה שרבים מבני משפחותיהם נשארו בארץ.
  5. אלה שעבר מהפכה רוחנית עמוקה וחיזקו את הקשר עם ה' – התקרבו לדת.

מטרת העולים בשיבת ציון– עולי בבל שאפו לתקומה דתית, הכוונה להקמת בית המקדש. הרצון לעצמאות מדינית יבוא בשלב מאוחר יותר.

מי הנהיג את העולים– בראש ההנהגה עמד זרובבל מבית דוד. כורש ידע שרק מנהיגים מצאצאי דוד יתקבלו בברכה. לצד זרובבל עמד יהושע שהיה הבן של הכהן הגדול בתקופת בית המקדש הראשון.
זרובבל קיבל מכורש את תפקיד הפֶחָה, מושל יהודה, וכן את תפקיד בניית בית המקדש, יהושע, הכהן הגדול, קיבל את תפקיד חידוש הפולחן הדתי.
עם הזמן יצוץ מתח בין שני המנהיגים, כל אחד ירצה להנהיג את העם לבד. וזאת הייתה כוונתו של כורש בכך שמינה שני מנהיגים. מטרתו הייתה למנוע מהעם להתלכד סביב מנהיג אחד ולחשוב על מרד.

 

הקשיים בהם נתקלו העולים

  1. שהגיעו העולים לארץ מצאו אותה חרבה ושוממה. שארית היהודים שחיו פה חיו חיים קשים ולא טובים.
  2. מצבם של העולים היה רע. הם השתקעו בארץ וניסו להתקיים כאיכרים. בארץ הייתה דלות רבה, שדות לא הניבו יבולים ולא היה כסף למחייה. העולים לא ידעו כיצד ישיגו כסף למימון בניית בית המקדש. הם התיישבו מסביב לירושלים שהייתה הרוסה.

 

במי נתקלו השבים

  1. היהודים – יהודים שלא הוגלו ע"י בבל ונשארו בארץ כל אותה תקופה. רוב יהודים אלו הזדהו עם השבים והכירו בעליונותם הרוחנית. אבל היו כאלה שפחדו ולא רצו לקבל את ההנהגה החדשה של זרובבל ויהושע, בפרט שהתרגלו למצב בארץ לפני שבאו העולים ויצרו קשרים טובים עם הנוכרים.
  2. הנוכרים שנמצאים בארץ – הנוכרים גילו יחס עוין כלפי השבים והיו מורכבים משלוש קבוצות.
    • פקידים פרסיים שחששו להסתבך עם העולים שבאו עם רשיון לבנות את בית המקדש.
    • עמים לא יהודיים שישבו ברחבי הארץ כגון אשדודים, אדומים, ערבים, עמונים. הם חששו ששבי ציון יתבעו את האדמות ששיכות להם מלפני הגלות, וכעת יושבים עליהן העמים הללו.
    • צרי יהודה ובנימין: קבוצה זו הייתה הבעייתית ביותר. בקבוצה זו היו אנשים שחיו באזור השומרון והאמינו באלוהים של היהודים אבל בעוד אלים אחרים. הם היו קרובים ליהודים בהתנהגותם ובמנהגיהם ורצו לקחת חלק בבניית בית המקדש. זרובבל ויהושע סירבו לשתפם בבניית בית המקדש באופן נחרץ.

 

הסיבות לדחיית צרי יהודה ובנימין ע"י זרובבל ויהושע –   כנראה אלה השומרונים

  1. צרי יהודה ובנימין הם עובדי אלילים למרות שהאמינו גם באלוהי ישראל, ולכן אין לשתפם בבניית בית המקדש (נימוק דתי, כורש ציווה את בניית בית המקדש רק לשבים מן הגולה ולא ליושבי הארץ.
  2. נימוק פוליטי: צרי יהודה ובנימין רצו להשתלט על בית המקדש ועל העיר ירושלים – הם חששו שהיהודים השבים יהפכו לשליטים ולכן הם רצו להשתלט על ירושלים כדי ששומרון מקום מגוריהם תשמור על מעמדה הרם.
  3. צרי יהודה ובנימין חששו שהיהודים השבים מהווים סכנה לזכויות שלהם כמעמד שליט אריסטוקרטי (מעמד עליון) הם לא רצו שידחקו אותם ממעמד.
  4. צרי יהודה ובנימין השתלטו על הקרקעות שהיו שייכות ליהודים לפני גלות בבל. הם חששו שכעת יצטרכו להחזיר את האדמות והשפעתם הכלכלית תחלש.

 

הקשיים בבניית בית המקדש השני

מיד שבאו העולים, מהרו להקים מזבח כדי להקריב קורבנות אבל המטרה העיקרית הייתה הקמת בית המקדש. הקמת בית המקדש השני ארכה 22 שנה (538-516 לפנה"ס). הבנייה ארכה כ"כ הרבה זמן כי:

  1. הייתה שקיעה בחיי שגרה קשים, היו בעיות פרנסה, בצורת ועוני.
  2. ירדה המוטיבציה לבנות את בית המקדש השני בגלל הבעיות היומיומיות ובגלל הקשיים.
  3. רצו לבנות בית מקדש מפואר כמו בית המקדש הראשון, אבל האמצעים היו דלים.
  4. צרי יהודה ובנימין הפריעו למלאכת הבנייה ע"י איומים, הטרדות והלשנות למלך פרס. ההלשנה גרמה להפסקת הבנייה.
  5. מתח בין הסמכות האירגונית החילונית (זרובבל מבית דוד) לסמכות הדתית (יהושע הכהן הגדול) הוסיפו לאווירת הדכדוך.

 

משמעות הקמת בית המקדש השני בחיי היהודים

לאחר 22 שנים נבנה בית המקדש השני (516 לפנה"ס). הוא היה קטן וצנוע לעומת בית המקדש הראשון ולא היה בו את ארון הקודש. משמעות הקמתו:

  1. ייחודו של בית המקדש השני לא היה בצד הפיסי שלו, הרי הוא נבנה בצניעות, אלא עם הזמן הפך למרכז פוליטי בו ישבה הכנסת הגדולה וניהלה את חיי העם. וכן הכהן הגדול היה אחראי לכל נושא התקציב, המיסים והקשר עם האימפריה השולטת.
  2. הקמת בית המקדש השני ביססה את מעמד הכהונה ובעיקר את מעמדו החזק של הכהן הגדול, הכהונה תהפוך מעתה למנהיגות המוכרת בעם, ובית המקדש למרכז חיי האומה בארץ ובגלות.
  3. התחייה הלאומית והדתית של העם לא יכלה לצמוח ללא בניית בית המקדש שהיווה בסיס לחיי העם בארץ ולקשר בינו לבין אלוהיו.
  4. בניית בית המקדש השני ציין את ראשיתו של תהליך ההפרדה בין הישוב היהודי ליסודות הלא יהודיים.
  5. בנוסף למימד הדתי שימש המקדש כמרכז כלכלי חשוב (בדומה לבנק)

 

השינויים שעוצבו בדפוסי ההנהגה התקופת שיבת ציון

כבר שהגיעו שבי ציון לארץ הנהיגו אותם שני סוגי מנהיגים: זרובבל מבית דוד – מנהיג אירגוני חילוני, ויהושע בין יהוצדק הכהן הגדול – מנהיג דתי רוחני. בין שניהם שררו מתח וסיכסוכים כי כל אחד רצה לשלוט לבד על העם.

עליית מעמד הכהן הגדול וירידת המנהיג החילוני מבית דוד
כשנבנה בית המקדש עלה מעמדו של הכהן הגדול והתחזק. הוא הפך לאישיות המרכזית ביהודה. כל משקלו של מעמד הכהנים עלה. ונשאלת השאלה – מדוע?

  1. המדיניות הפרסית העדיפה להסתייע במעמד הכהנים ולא במעמד ההנהגה הלאומית- מדינית (זרובבל) כי חששו ממרידות, זו כנראה הסיבה לירידתה של ההנהגה מבית דוד ועליית הכהונה.
  2. יהושע התנגד לזרובבל כי זה רצה שחרור מדיני וייתכן שזרובבל ניסה למרוד בפרס. לאחר זרובבל אין יותר מנהיגים מבית דוד – נפסקת ההנהגה החילונית. יהושע התנגד לזרובבל כי פחד שידחק את מעמדו. יהושע מצידו שקד על יחסים תקינים עם הפרסים וביצר את מעמדו. לבסוף לתפקידו של הכהן הגדול נוספו גם סמכויות של שליט חילוני.
  3. עלייתו של הכהן הגדול לדרגה הכי גבוהה בהנהגת העם נבעה גם ממרכזיות בית המקדש לעם בגולה, שסימל את אחדותו הדתית והלאומית של העם באשר הוא. לסיכום, ממשרת כהן גדול שמתרכזת בירושלים ועיקריה דתיים-פולחניים, הפך הכהן הגדול לעומד בראש ומנהיג את העם ביהודה לא רק מבחינה דתית אלא גם מבחינה חילונית בראשית ימי הבית השני.

ראה גם: הצהרת כורש ושיבת ציון – סיכום

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה א

לישון שבעים שנה כדי להבין את שיבת ציון (ולמה צריך לטעת עצים)

מועדון 27 – מיתוס או מציאות?

מה משותף לג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, ג'ים מוריסון, קורט קוביין, איימי וויינהאוס? והאם בשביל תהילת עולם צריך למות צעיר? מיתוס מועדון 27

בודהה על משמעות הסבל והאושר

האם הרצון שלו באושר הוא המקור לכל הסבל שלנו? רעיון הסבל עומד ביסוד תורת הבודהיזם ובבסיס הדרך להשתחרר ממנו שהציע בודהה

עוד דברים מעניינים: