לפי המדרש בבראשית רבה (נה, ד), האחים למחצה יצחק וישמעאל היו מתווכחים זה עם זה. סיבת הויכוח הייתה ברית המילה, כאשר ישמעאל טוען כי הוא אהוב (חביב) יותר על אלוהים מכיוון שנימול בגיל 13, ואילו יצחק טוען כי הוא אהוב מאחיו מכיוון שנימול בגיל שמונה ימים.
לישמעאל היה נימוק חזק המתבסס על חופש הבחירה. אמר ישמעאל ליצחק: אני חביב ממך כי לי הייתה ההזדמנות להתנגד לברית המילה ולא התנגדתי.
נותר יצחק ללא מענה לטענות של אחיו, וללא דרך להפגין את מעלתו עליו. אמר יצחק בינו לבין עצמו: הלוואי והקדוש ברוך הוא יתגלה אלי ואומר לי שעלי להחתך באחר מאיברי. מיד באותו רגע ציווה אלוהים על אברהם להקריב את יצחק.
סוף דבר: מדרש אחר בבראשית רבה (נ"ו, ז') מפרש את עקדת יצחק בבראשית כ"ב הוא טוען כי בתגובה לציווי לא לשלוח את ידו אל הנער, ענה אברהם: "אם כן לחינם באתי לכאן? אעשה בו חבלה ואוציא ממנו מעט דם. מיד ענה לו המלאך: אל תעש לו מאומה – כלומר אף תעשה בו מום. כך שיצחק בסופו של דבר לא מקבל את הפציעה שהוא רצה בה, אך אולי העקדה עצמה הייתה מספיק כדי להכריע בויכוח בין האחים, אם כי לא בטוח לאיזה צד.
