תעתועי הנפש: 10 ניסויים פסיכולוגיים עם לקח לחיים

65948f43-98b5-4aea-9cbe-e9699632d685

נראה שככל שמדע הפסיכולוגיה מתקדם, כך הופכים המוח וההתנהגות האנושיים לתעלומה גדולה יותר. למה אנחנו מתנהגים באופן שבו אנחנו מתנהגים? למה אנחנו לפעמים עושים דברים שמנוגדים לחלוטין להגיון הבריא? עד כמה אנחנו מודעים לעולם סביבנו? לפניכם מספר ניסויים קלאסיים בפסיכולוגיה שיעזרו לכם (אולי) להבין קצת יותר טוב את עצמכם.

1. מבחן הקשב הסלקטיבי 

האם אתם חושבים שאתם שמים לב למה שקורה מסביבכם? נסו לבדוק מה קורה לכם בסרטון הזה (לפני שאתם ממשיכים לקרוא!). המטרה שלכם היא לספור כמה פעמים השחקנים בלבן מוסרים את הכדור. הצלחתם? כל הכבוד! אבל האם שמתם לב לגורילה שעברה באמצע?! אם פספסתם אותה אל תדאגו – אתם לא לבד.

במבחן קלאסי שערכו החוקרים סימונס וצ'בריס נמצא שמרבית הנבדקים אמנם הצליחו לספור נכונה את מספר הפעמים שהכדור נמסר, אבל מרביתם היו כל כך מרוכזים במשימה שהם לא שמו לגורילה שעברה באמצע. הניסוי הפסיכולוגי הזה מדגים את חוסר היכולת שלנו להתרכז במספר דברים בעת ובעונה אחת.

2. הנגן המפורסם בתחנת הרכבת התחתית 

בעולם הזה חשוב לדעת לעצור ולהינות מהדברים היפים, לא? ג'וש בל הוא אחד הכנרים המפורסמים בעולם, הוא ממלא את האולמות החשובים בעולם ואנשים משלמים 100$ ויותר על מנת לראות אותו מופיע. אבל ביום בו הוא והכינור מעשה-אומן בעלות של 3.5 מיליון דולר שלו עמדו בתחנת רכבת תחתית בוושינגטון זה מה שקרה. ג'וש הרוויח באותו יום 32 דולר בלבד.

3. מבחן המרשמלו 

אחת הטענות הרווחות בפסיכולוגיה ובכלל היא שיכולת דחיית סיפוקים היא מפתח להצלחה בחיים. החוקר וולטר מיסצ'ל מאוניברסיטת סטנפורד יצא לבחון את התיאוריה הזו בניסוי הבא: ילדים בגילאי 4-6 הוכנסו לחדר ובו שולחן ועל השולחן מרשמלו. הילדים נותרו לבד בחדר אך לפני שהחוקר עזב הוא הסביר להם שהם יקבלו מרשמלו נוסף אם הראשון עדיין יהיה על השולחן לאחר 15 דקות. החוקר בדק כמה זמן הילדים עמדו בפיתוי ושמר את הנתונים. שנים לאחר מכן הוא השווה את התוצאות עם מידת ההצלחה שהייתה לילדים בחיים הבוגרים. במהלך הניסוי רק חלק קטן מ-600 הילדים שנבדקו אכלו את המרשמלו מיד וכשליש מהם הצליחו להחזיק מעמד בכדי לקבל את המרשמלו השני. שנים לאחר מכן גילה מיסצ'ל כי לו שהצליחו לדחות את הסיפוק של אכילת המרשמלו הצליחו יותר בלימודיהם וקיבלו תוצאות פסיכומטרי גבוהות יותר. לצפייה בסרטון של מבחן המרשמלו…  ולקריאה נוספת אודות מבחן המרשמלו

4. הניסוי של מילגרם 

כבר משלב מוקדם מאוד בחיים שלנו אנחנו לומדים לקבל הוראות מדמויות סמכות. בניסוי מפורסם מאוד שנערך ב-1961 בחן סטנלי מילגרם את הנכונות של אנשים לציית לסמכות דרך ביצוע פעולות שהיו מנוגדות למוסר שלהם. משתתפים בניסוי של מילגרם קיבלו הנחייה למלא תפקיד של "מורים" ו"לחנך" על ידי מתן שוקים חשמליים ל"תלמידים" שהיו לכאורה בחדר אחר בכל פעם שהם ענו על שאלה לא נכון. במציאות, אף אחד לא קיבל שוק חשמלי אך הנבחנים שמעו קלטות בהן ניתן היה לשמוע מישהו שסובל מכאבים ומבקש לסיים את הניסוי. למרות קולות אלו, נבחנים רבים המשיכו עם הניסוי כאשר מנהל הניסוי הורה להם לעשות זאת ואף הגבירו את עוצמת השוקים החשמליים שניתנו על תשובות לא נכונות, עד לרמות שבכוחן להרוג אדם. ניסיונות לאחר מכן לשחזר את הניסוי של מילגרם הגיעו לתוצאות זהות והוכיחו כי הנטייה של בני אדם לקבל על עצמם סמכות יכולה להוביל אותם לעשות מעשי זוועה.

לקריאה נוספות אודות הניסוי של מילגרם.

לסרטון המציג את הניסוי של מילגרם.

5. מדרגות הפסנתר

יוזמה של חברת פולקסווגן יצאה לבחון את מה שמכונה "תיאוריית הכיף" לפיה ניתן לשנות התנהגות של בני אדם לטובה על ידי הפיכה של פעולות משמימות לכיפיות יותר. במסגרת הניסוי הם הפכו גרם מדרגות בסטוקהולם לפסנתר כדי לראות אם יותר אנשים יעדיפו לבחור באופציה הבריאה יותר במקום המדרגות הנעות. תוצאות הניסוי היו ש-66 אחוז יותר אנשים בחרו במדרגות לעומת המצב הרגיל, מה שמוכיח שהדרך הטובה ביותר להניע אנשים לפעולה מסוימת היא להפוך אותה לכיפית. לצפייה בסרטון… 

6. אפקט הצופה מהצד 

ההנחה הטבעית של רובנו היא כי במקרה חירום עדיף לנו להמצא בסביבה הומת אדם בה יש סיכוי גדול יותר לקבל עזרה ממישהו. אולם בניגוד לאמונה הזו נראה כי נוכחותם של הרבה אנשים במצב של מצוקה אישית לא מביטחה לנו דבר, אפילו להפך. תופעה פסיכולוגית בשם "אפקט הצופה מהצד" גורסת כי הסבירות שמישהו יעזור לנו בעת צרה היא גבוהה יותר אם ישנם פחות אנשים בסביבה לעומת מצב שבו יש הרבה אנשים. ההסבר הוא שאם ישנם הרבה אנשים בסביבה יש לנו נטייה לחשוב שמישהו אחר יקח אחריות ויעצור על מנת לתת סיוע. פסיכולוגים חברתיים קוראים לתופעה הזו "דיפוזיה של אחריות". לצפייה בסרטון שמדגים את אפקט הצופה מהצד, ועוד ניסוי חברתי שנערך לאחרונה בניו-יורק.

7. ניסוי הקונפורמיות של אש 

ניסוי הקונפורמיות של אש הוא דוגמא מפורסמת לכך שאנו נוטים להתאים את עצמנו להתנהגות של אחרים. סדרת הניסויים של חוקר הפסיכולוגיה החברתית סולומון אש הציבה אדם אחד בחדר מלא שחקנים. עורך הניסוי הרים תמונה ובה שלושה קווים ממוספרים וביקש מכל אחד מהאנשים בחדר לזהות את הקו הארוך ביותר. השחקנים בחרו בכוונה בקו הלא נכון על מנת לבדוק האם הנבחנים יענו בצורה כנה או שיתאימו את תשובתם לזו של האנשים האחרים בחדר. התוצאות הראו באופן מובהק עד כמה אנחנו נוטים לוותר על האמת שלנו על מנת להתאים לאנשים אחרים. לסרטון ניסוי הקונפורמיות של אש 

8. ניסוי הכלא של סטנפורד 

ניסוי הכלא של סטנפורד הוא דוגמא ידועה לשמצה לניסוי פסיכולוגי העובר על כללי האתיקה המדעית. הניסוי בחן את ההשפעות הפסיכולוגיות של סיטואציות כליאה. ב-1971 הוקם "כלא" במרתפים של בניין המחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת סטנפורד ו-24 סטודנטים נבחרו על מנת לשחק את התפקיד של או אסיר או סוהר למשך שבועיים. המשתתפים בניסוי נכנסו לתפקיד קצת מהר מידי והפכו לאגרסיבים עד לדרגה של עינוי ממש. אפילו מנהל הניסוי, פיליפ זימברדו, הושפע מהסיטואציה שנוצרה ואפשר להתעללות להמשך. הניסוי הופסק לאחר שישה ימים בלבד אך היה בכך מספיק להוכיח שתחת נסיבות קיצוניות בני אדם מסוגלים להתנהגות קיצונית. אחד הדברים המעניינים בניסוי היה שרק התערבות חיצונית, ביקור של חברה של זימברדו שהזדעזעה ממה שראתה, גרמה לו להבין את המצב ולהתעשת, מה שמדגים את החשיבות של קנה מידה חיצוני לפעולות שלנו. לסרט קצר אודות הניסוי של זימברדו…

 

9. ניסוי בובת בובו (ניסוי בנדורה) 

במהלך שנות ה-60 התעורר ויכוח ער לגבי תפקידה של הגנטיקה מול גורמים סביבתיים בנוגע להתפתחות של ילדים. אלברט בנדורה ערך את "ניסוי בובת הבובו" על מנת להוכיח כי ההתנהגות האנושית נובעת יותר מחיקוי חברתי מאשר מגורמים גנטיים. בנדורה חילק קבוצת ילדים לשלוש קבוצות: אחת נחשפה למבוגרים שהציגו התנהגות אלימה כלפי בובת בובו (סוג של בובת "נחום תקום"), קבוצה שנייה נחשפה להתנהגות פסיבית של מבוגרים כלפי הבובה ואילו הקבוצה השלישית הייתה קבוצת בקרה. התוצאות הראו שילדים שנחשפו למודל האגרסיבי נטו יותר להתנהג בעצמם באלימות כלפי הבובה בזמן שהילדים בקבוצות האחרות הציגו פחות אלימות. לקריאה נוספת אודות ניסוי בנדורה.

10. טבע מול סביבה – בן מול בת

עוד במסגרת הויכוח בשנות השישים על תפקידה של הסביבה מול תפקידן של תכונות מולדות נבחנה השאלה האם התנהגויות גבריות או נשיות הן משהו שטבוע בנו או שמא משהו שהסביבה הנחילה לנו. במסגרת הניסוי הולבש אותו תינוק פעם אחד בבגדים כחולים ופעם שניה בבגדים ורודים. נשים שונות הוכנסו לחדר והתבקשו לשחק עם התינוק בעזרת כל מיני צעצועים שהיו בו. כאשר התינוק לבש כחול הנשים הרימו צעצועים כמו מכונית, רובה וכדומה וכאשר הוא היה לבוש ורוד הן ניסו להציע לו לשחק בבובות. בנוסף, הנשים עודדו את התינוק הכחול לזחול ולנוע בעוד שאת תנועות התינוק(ת) הורוד הן נטו להגביל. הניסוי מראה איך התנהלות שונה של החברה יכולה להשפיע על ההתנהגות המגדרית שלנו כבר מגיל צעיר מאוד.

עוד ניסויים מעניינים בפסיכולוגיה 

להפוך את נפש האדם למקצוע? על לימודי פסיכולוגיה

עוד דברים לקרוא:

ניסויים פסיכולוגים

9 עובדות בפסיכולוגיה שלא ידעתם על עצמכם

פרויד ופשר החלומות

מדוע בכה יעקב כשנשק לרחל?

וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך: מדוע בוכה יעקב כאשר הוא נושק לרחל? איך זה קשור לכל אירועי הנשיקה והבכי האחרים שלו והאם הבאר היא בעצם לב?

רוע וגאולה במחשבה של מרטין בובר

הפילוסופיה של מרטין בובר מספקת נקודת מבט עמוקה וייחודית על טבעו וגאולתו של הרוע. בעוד שחלק ניכר מעבודתו ידוע בהתמקדות בדיאלוג, קהילה ומערכות יחסים, הרהוריו על הרוע, תפקידו בחיי האדם וכיצד ניתן לשנותו הם היבטים משמעותיים מאוד במחשבתו.

בובר ניגש לנושא הרוע לא ככוח מוחלט או בלתי ניתן לפדיון אלא כמשהו שניתן לטפל בו, להבין אותו ובסופו של דבר לגאול באמצעות דיאלוג ופעולה אנושית. בעבורו הרוע אינו כוח נפרד ועצמאי המתקיים בניגוד לטוב. במקום זאת, זהו עיוות או שיבוש של ההרמוניה הטבעית בין יחידים ויחסיהם – גם זה עם זה וגם עם האלוהי. לדעתו, הרוע מתבטא כאשר מערכת היחסים אני-אתה – האידיאל של כבוד הדדי, פתיחות ומפגש – מתפרקת, מפנה את מקומו ליחסי אני-זה, שבה אנשים ודברים עוברים אובייקטיביות, משתמשים בהם ומצטמצמים לכלים. החפצה זו מטפחת הפרדה וניכור, שניהם מרכזיים בהבנתו של בובר את הרוע.

הרוע, לדעתו של בובר, הוא בעיקרו יחסי. הוא משגשג במצבים שבהם מפגשים אמיתיים מוחלפים בעסקאות, שבהם אנשים מאבדים את היכולת לראות זה את זה כיצורים מלאים ובמקום זאת רואים בהם אמצעי להשגת מטרה. התמוטטות זו במערכות היחסים לא רק פוגעת ביחידים, אלא משחיתה את המרקם של הקהילות והחברה. ככל שאנו מחפצים אחרים, כך אנו מנתקים את הקשרים הקושרים אותנו יחד בדרכים משמעותיות.

הליקוי של אלוהים
אחת התרומות המשמעותיות ביותר של בובר לדיון על הרוע היא תפיסתו של "ליקוי האל". רעיון זה מתייחס לתקופות בהיסטוריה האנושית, או בחיי הפרט, שבהן נוכחותו של אלוהים נראית מרוחקת או מעורפלת, והקשר האלוהי בין אנשים לאלוהים מנותק. לפי בובר, הרוע משגשג ברגעים אלו של ליקוי אלוהי. כאשר אנשים מאבדים את הקשר שלהם עם אתה האלוהי – כאשר תחושת האימננטיות והנוכחות של אלוהים מוסתרת – סביר יותר שהם יפלו לדפוסים של חפצה, מניפולציה ופגיעה.

עם זאת, ליקוי האל אינו קבוע. בובר מאמין שזה חלק ממחזור גדול יותר של חיים רוחניים, שבו נוכחות אלוהים עשויה לדעוך אך ניתן לגלות אותה מחדש באמצעות מאמצים לשיקום מערכות יחסים – בין בני אדם ועם האלוהי. הרוע, במובן זה, אינו נובע מאיזו חושך מובנה בעולם אלא מכשל של מערכת יחסים ודיאלוג, את שניהם ניתן לשחזר.

גאולה באמצעות דיאלוג
הפתרון של בובר לרוע קשור עמוקות לפילוסופיית הדיאלוג שלו. הוא לא מציע שהרוע הוא משהו שאפשר להתגבר עליו בכוח או להכחיד אותו באמצעות עונש. במקום זאת, הוא מציע שניתן לגאול את הרוע – להפוך לטוב – באמצעות מפגשים אנושיים אמיתיים. על ידי ביסוס מחדש של מערכת היחסים אני-אתה, יחידים יכולים לרפא את השבירה המולידה את הרוע. תהליך הגאולה הזה אינו מופשט אלא מעשי ביותר: הוא כרוך בפתיחות, אמפתיה ונכונות לעסוק באחרים כיצורים מלאים, ולא כאובייקטים.

בהגות החסידית, שהשפיעה עמוקות על בובר, ישנה אמונה שגם הרוע מכיל ניצוצות של פוטנציאל אלוהי שניתן לשחרר ולהפוך. בובר מרחיב את הרעיון הזה בכך שהוא מציע שליחסים אנושיים, כשהם אמיתיים ומושרשים במפגש אני-אתה, יש את הכוח להפוך חוויות שליליות לחיוביות. פעולת המפגש עם אדם אחר בצורה מלאה וכנה היא גואלת כי היא משחזרת את הקשר שהרע ניתק.

רוע וחירות
בובר גם חוקר את הקשר בין הרוע לחירות האדם. הוא טוען שהאפשרות של רוע נובעת מאותו חופש המאפשר אהבה, יצירתיות ומערכות יחסים אותנטיות. בני אדם חופשיים לבחור בין להתייחס לאחרים כאל חפצים או כאל אתה. חופש זה אומר שהרוע הוא תמיד תוצאה פוטנציאלית של פעולה אנושית, אבל זה גם אומר שהגאולה תמיד אפשרית. אותו חופש שמוביל לניכור ולפגיעה יכול להיות מופנה לכיוון שיקום ודיאלוג.

בנוסף למאמצים הפרטניים, בובר מדגיש את תפקידה של הקהילה בגאולת הרוע. קהילה המבוססת על דיאלוג, שבה חברים מזהים זה את זה בתור אתה, יוצרת סביבה שבה הרוע נוטה פחות לשגשג. בקהילה כזו, אנשים טוענים זה לזה על שמירת מערכות יחסים אמיתיות, וישנו מאמץ קולקטיבי לגאול את ההשפעות המזיקות של הרוע באמצעות אחריות משותפת וטיפול.

לבסוף, בעבור בובר הרוע אינו כוח בלתי ניתן לשינוי אלא עיוות יחסי שניתן לגאול באמצעות דיאלוג אמיתי ופעולה אנושית. גישתו לרוע מדגישה את כוחן של מערכות יחסים, את חשיבות החופש האנושי ואת הפוטנציאל לטרנספורמציה באמצעות קהילה. על ידי שחזור מערכת היחסים אני-אתה ושיקום הקשר עם האלוהי, הפרטים והחברות יכולים להתגבר על הפרידה והניכור שמובילים לרוע. באמצעות תהליך זה, בובר מציע חזון מלא תקווה שבו ניתן לשנות את הרוע, ולרפא את השבר של העולם.

עוד דברים מעניינים: