בשל התקדמות בעלות הברית לעבר גרמניה החלו הגרמנים בפינוי בהול של אסירי המחנות ובטלטולם ברגל וברכבות משא ממקום למקום. פינוי זה נקרא "צעדת המוות". בצעדות אלה שנמשכו שבועות ארוכים בחודשי החורף והאביב של 1945, פונו האסירים היהודים והלא יהודים והובלו בשטחי גרמניה, אוסטריה והונגריה. הצועדים הופקרו לקור החורף האירופאי ללא ביגוד מתאים, ללא מקומות לינה בלילה וללא מתן עזרה רפואית כלשהי. רבים מהצועדים מתו מוות טבעי משום התנאים הקשים בצעדות המוות. אסיר שלא היה יכול לעמוד בקצב ההליכה נורה בו במקום ולעיתים נרצחו קבוצות שלמות של יהודים תוך כדי הצעדות.
מראשית ינואר 1945 עסקו הגרמנים בפינוי הדרגתי של אסירים ממחנה אושוויץ למחנות בתוך גרמניה, תוך שימוש בשיטת צעדת המוות. עם התקרבות הצבא הסובייטי הוחל בפינויים המוחלט של אסירי המחנה. בשיירות שהוצאו מן המחנה ב-17 עד ה-21 לינואר 1945 פונו כ-60000 אסירים ברובם יהודים. האסירים יצאו לדרך ברגל ובהמשך הוטענו על רכבות משא. מספר קורבנות הפינוי נאמד ב-15000. לאחר הגיעם למחנות היעד הועברו אסירי אושוויץ למחנות עבודה וריכוז בשטחי הרייך. ע"פ אומדנים שונים נראה שכ- 150,000-200,000 יהודים היו במחנות לפני הפינוי וכשליש מהם נספו לאחר צעדות המוות. הניצולים שזכו ליום השחרור היו תשושים ומורעבים.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה
