אתנוצנטריות ויחסיות תרבותית
התייחסות של הפרט אל תרבויות שונות באופן שיפוטי, כנקודת המוצא היא שתרבותו היא האידאלית והיא קנה-המידה לבחינת מרכיבי התרבות של האחר, מכונה גישה אתנוצנטרית. "אתנוס" – מוצא/ גזע, "צנטריות" – מרכז. בשמה של הגישה טמון הרעיון המרכזי: בני התרבות רואים את תרבותם כתרבות המרכזית והנכונה, ושופטים של תרבות אחרת ביחס לתרבות שלהם.
הגישה הנוגדת את האתנוצנטריות היא הגישה הסובלנית, הפתוחה, המקבלת תרבויות זרות ושנות. גישה זו שוללת שיפוט תרבותי ומעודדת הבנת תרבויות מנקודת מבטן. זו גישת היחסות התרבותית. הגישה של יחסיות תרבותית תורמת לסובלנות כלפי אורחות חיים שונים ותרבויות משנה ומעודדת את הבנתם. יש קושי רב לאמץ גישה זו כדרך חיים, משום שהתנהגויות הנראות לבן תרבות אחת כלא מתקבלות על הדעת הן לגיטימיות בתרבות אחרת.
אוניברסליים תרבותיים
בכל התרבויות קיימים אותם מרכיבים, אולם התכנים של כל מרכיב והמשמעויות בניתנות לו משתנים מתרבות לתרבות. בכל תרבות קיים צורך בערכים, בנורמות, בסמלים, בידע, באמונות, באידיאולוגיות, במוסדות, בטקסים ובטכנולוגיות. מכיוון שמרכיבים אלה מצויים בכל תרבות אנושית הם נקראים "אוניברסליים תרבותיים".
הגישה הפונקציונליסטית מצביעה על הדמיון בצרכים של בני האדם מתרבויות שונות – ועל כך שכל תרבות עונה על צרכים אלה באופן ייחודי, הפונקציונלי עבורה.
ראו גם: השוואה בין תרבויות
תוכלו להעשיר את ידיעותיכם בסוציולוגיה באמצעות הקורס (האקדמי) מבוא לסוציולוגיה או במאגר הסיכומים בסוציולוגיה כאן באתר.