יחסיות תרבותית (או רלטיביזם תרבותי) היא גישה מרכזית באנתרופולוגיה ובמדעי החברה, הדוגלת בכך שכל תרבות צריכה להישפט ולהבּחן על פי אמות המידה, הערכים והנורמות שלה עצמה – ולא על פי הקריטריונים של תרבות אחרת. גישה זו יוצאת נגד האתנוצנטריות, כלומר הנטייה הטבעית של אנשים לראות בתרבותם הם את המרכז, ולשפוט תרבויות אחרות על סמך פערים, שונות או אי-הבנות ביחס למה שנתפס אצלם כ"טבעי", "נכון" או "מוסרי".
על פי עקרונות היחסיות תרבותית, כל תופעה תרבותית – בין אם מדובר בטקס דתי, נוהג חברתי או מוסר שונה – צריכה להיבחן בהתאם למשמעותה, פונקציונליותה והתועלת שהיא מביאה לחברה שממנה היא נובעת. לדוגמה, נוהג שנראה זר או פסול בעיני אדם מתרבות מערבית, עשוי להיות חיוני, מקודש או מובן מאליו בתרבות אחרת. הבנת ההקשר הרחב שבו מתקיימת התופעה התרבותית היא תנאי להערכה אמיתית שלה.
עם זאת, הגישה אינה חפה מקשיים. רבים מתקשים ליישם יחסיות תרבותית במקרים בהם ערכים מסוימים בתרבות אחת סותרים באופן עמוק תפיסות יסוד של מוסר אוניברסלי – כגון שוויון, חירות או זכויות אדם. דילמות אלו מעוררות את השאלה האם ניתן וראוי לשפוט תרבות אחרת גם במינימום של שיפוט מוסרי, או שמא כל שיפוט כזה הוא בהכרח א-לגיטימי ונובע מהטיה תרבותית. הפער הזה יוצר מתחים בין הרצון להבין לבין הצורך להציב גבולות מוסריים, והוא מעסיק חוקרים, אנשי חינוך, מדינאים ואקטיביסטים.
למרות האתגר, יחסיות תרבותית נותרה עקרון מכונן במחקר תרבויות, ומזמינה את הלומדים והחוקרים להשהות את שיפוטם, להתבונן לעומק ולחפש משמעות בתוך המערכת התרבותית של הזולת. גישה זו תורמת להבנה בין-תרבותית, לסובלנות, וליכולת לפעול בעולם גלובלי ורב-תרבותי באופן רגיש, מורכב ואחראי.
.
ראו גם: אתנוצנטריות, יחסיות תרבותית ואוניברסליים תרבותיים
חזרה אל: מילון מושגים ומונחים בסוציולוגיה
