סדרת הפילוסופים הגדולים: אריסטו

אריסטו היה ועודנו הפילוסוף המשפיע ביותר בהיסטוריה. כמה ממחשבותיו על אושר, חברים, אמנות וויכוחים. כתבה שנייה בסדרת הפילוסופים הגדולים (לכתבה הראשונה על אפלטון)

אריסטו נולד סביב שנת 384 לפנה"ס בממלכה היוונית הקדומה מקדוניה בה אביו שימש בתור הרופא המלכותי. הוא גדל להיות ככל הנראה הפילוסוף המשפיע ביותר בהיסטוריה שהגותו תהיה אחת מאבני הפינה של המחשבה האנושית עד היום.

את הקריירה שלו התחיל אריסטו בתור המורה הפרטי של אלכסנדר הגדול, שהמשיך משם כדי לכבוש את כל העולם הידוע באותה העת ולהפוך לשליט הגדול ביותר בהיסטוריה עד ימיו. אריסטו מצידו התעניין בכיבוש של ידע וחוכמה ועל כן הוא שם פעמיו אל אתונה, שם בילה זמן במחיצתו של אפלטון לפני שהחליט לפרוש מהאקדמיה לפילוסופיה שלו ולהקים סניף משל עצמו.

אחד התחביבים של אריסטו היה להגג ולהתפלסף תוך כדי הליכה כאשר תלמידיו, "הפריפטטים", הולכים אחריו ורושמים כל מילה שיוצאת מפיו של מוריהם הנערץ. כך, החיבורים של אריסטו שאנחנו מכירים כיום הם למעשה סיכומי הרצאות.

התכונה שמאפיינת את אריסטו יותר מכל אחת אחרת היא סקרנות, סקרנות, השתאות ורצון בהבנה שהתעוררו בו למראה העולם שסביבו: איך גדל אפרוח בתוך ביצה? מה ההבדלים בין חרקים שונים? למה צמח גדל טוב במקום אחר ולא במקום אחר? מה דרוש על מנת שחיי אדם וחברה שלמה יתנהלו היטב? הפילוסופיה של אריסטו תמיד שאפה להיות מעשית, לגעת ולהבין בסוגיות שנוגעות לחייהם היומיומיים של בני אדם.

כמו כל פילוסוף גדול, מה שמעניין וחשוב באריסטו הוא השאלות ששאל, ולא רק התשובות שנתן:

אריסטו על מה הופך אנשים למאושרים?

ב"אתיקה ניקומאכית" הציג לעצמו אריסטו את המשימה של לנסח את הקווים שמובילים אנשים לחיים מוצלחים, או לא. טענתו של אריסטו הייתה שלאנשים מצליחים יש תכונות מסוימות, ושאם נצליח להבין מהן התכונות הללו נוכל לטפח אותן בעצמנו ולכבד אותן אצל אחרים. הוא הציע לא פחות מ-11 תכונות כאלו: אומץ, שליטה עצמית, חירות, פאר והדר, נדיבות, גאווה, סבלנות, כנות, שנינות, ידידותיות וצניעות.

אחת ההבחנות המרתקות של אריסטו היא שכל תכונה טובה למעשה נמצאת באמצע בין שתי תכונות לא טובות. כך למשל, אומץ ממוקמת באמצע בין פחדנות ופזיזות. לפיכך ניסח את רעיון "שביל הזהב" שלו שמבטא את הרעיון שאנו תמיד צריכים לשאוף לאיזון טוב בין תכונות שליליות. כך למשל, כאשר אריסטו תוהה מיהו השותף הנכון לשיחה טובה הוא מבחין בין מצד אחד אדם חסר חוש הומור ומשעמם לבין "ליצן" שאי אפשר לקחת שום דבר שהוא אומר ברצינות. האדם שנמצא בין השניים, אומר אריסטו, הוא בן הזוג המתאים לשיחה איכותית. עוד תובנה חשובה שלו מהעניין היא שאנשים עם תכונות אופי שליליות אינם רעים או ראויים לגינוי, הם פשוט צריכה אמפתיה ועזרה במציאת איזון נכון יותר בחייהם.

מה הטעם באמנות?

טרגדיות היו שובר הקופות הגדול של יוון הקדומה. המונים התקבצו לתיאטראות על מנת לחזות בדמויות המתמודדות עם דברים רעים שקרו להן. אריסטו היה גם הוא חובב תיאטרון לא קטן והוא אפילו כתב ספר על איך לכתוב טרגדיות טובות. ה"פואטיקה" של אריטו מכילה מלאי של עצות טובות לכל כותב שרלוונטיות עד היום, כמו למשל לוודא שיש לכם שינוי במזל של הגיבור מטוב לרע ורגע שבו הגיבור מבין משהו לגבי החיים. כאשר אריסטו שאל את עצמו מה הערך של טרגדיה הוא תבע את המונח המוכר לנו עד היום של "קתרזיס" – אותה תחושה של ניקוי מרגשות רעים ופחדים. טרגדיה מזכירה לנו שדברים רעים יכולים לקרות לאנשים, כולל אותנו, ודרך ההצגה אנחנו יכולים להתמודד עימם. יותר מכך, לפי אריסטו טרגדיות מזכירות לנו לגלות חמלה גדולה יותר כלפי אלו שעשו בחירות לא נכונות בחיים וללמוד מהטעויות שלהם. טרגדיה מאפשרת לאמיתות מעמיקות על החיים להשאר עימנו.

למה משמשים חברים?

בספרו "אתיקה" מזהה אריסטו שלושה סוגים של חברים. יש חברים שמה שמחבר אותם הוא הרצון המשותף בכיף, וכל אחד מהצדדים מעוניין בהנאה שהוא יכול להשיג בעזרת האדם השני. סוג אחר של חברויות הוא "פוליטי" בו לכל אחד מהצדדים יש עניין בשני מכיוון שהוא סבור שבכך הוא יוכל להשיג את מטרותיו שלו. לבסוף מתאר אריסטו את חבר האמת – אותו אדם שאכפת לך ממנו ממש כמו שאכפת לך מעצמך (המקבילה היוונית ל"ואהבת לרעך כמוך"). רק כאשר אתה מוכן לאחד את מי שאתה עם מישהו אחר תוכל למצוא את כל הכוח והגדילה שבאים עם אהבת אמת.

לשם אינטרס, הנאה או עשיית טוב: אריסטו על סוגי החברים שיש לכם ומשמעותה של החברות

מהו הכוח של טיעונים?

כמי שגדל בסביבה חובבת ויכוחים, אריסטו גילה לתדהמתו שזה שיש לך את הטיעון היותר טוב לא בהכרח אומר שאתה תנצח בדיון. אריסטו יצא להבין את הסוגיה הזו. הוא בחן את הדיונים הציבוריים בדמוקרטיה האתונאית והגיע למסקנה כי ישנם גורמים רבים שלא תמיד קשורים בהיגיון או עובדות שקובעים את הצלחתו של טיעון. בהתחלה אריסטו, כפילוסוף נאמן לאמת, התרגז מאוד. אחר כך הוא נרגע והחל לנסח את הכללים למה שעד היום אנחנו מכנים "רטוריקה" – היכולת לגרום לאנשים להסכים איתך. העצות של אריסטו משמשות דוברים מוצלחים עד היום: יש לתת מקום לפחדים של אנשים ולהרגיע אותם, להבין את הצד הרגשי של הסוגיה, לשלב הומור כדי לשמור על מאזינים קשובים ולהשתמש בדוגמאות.

ללמוד עוד: