מדוע אנו מספרים סיפורים? מה משותף למיתוסי הבריאה העתיקים, לסיפורי גיבורי-העל של ימינו ולנרטיבים פוליטיים שמעצבים אומות שלמות? קרן ארמסטרונג, אחת מחוקרות הדתות החשובות של זמננו, טוענת כי המיתוס אינו רק זיכרון מעורפל של עבר רחוק, אלא דרך אוניברסלית שבאמצעותה בני האדם מעניקים משמעות לעולם. בספריה היא מציגה את המיתוס לא כמיתוס שקרי, אלא כמבנה נרטיבי עמוק שמעצב את התודעה האנושית, מחזק קהילות ומכוון את דרכנו – גם אם אנו לא מודעים לכך.
ארמסטרונג, חוקרת דתות בריטית ומחברת ספרים רבים על תולדות הדתות והתודעה האנושית, מציעה גישה חדשנית להבנת המיתוס. לטענתה, המיתוסים אינם רק סיפורים עתיקים או אגדות רחוקות מהמציאות, אלא מסגרות נרטיביות עמוקות המעצבות את תפיסת עולמנו ואת משמעות הקיום האנושי.
בספריה, כמו A Short History of Myth ו-The Case for God, היא מראה כיצד המיתוסים אינם רק אמצעי להסביר את העולם, אלא דרך לחוות אותו באופן עמוק יותר. בעיניה, המיתוס הוא חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, והוא נותר רלוונטי גם בעידן המודרני, אף כי מופיע בצורות חדשות.
מהו מיתוס לפי ארמסטרונג?
המילה "מיתוס" נתפסת כיום לעיתים קרובות כמשהו כוזב או לא מציאותי, אך ארמסטרונג טוענת שזו תפיסה שגויה. עבור תרבויות עתיקות (ולמעשה, גם עבור רבות מהתרבויות כיום), המיתוס לא היה שקר או פנטזיה, אלא סיפור שמטרתו להעניק משמעות לקיום ולחבר את האדם למציאות שמעבר ליומיומי.
מיתוסים מספרים לנו מי אנחנו, מאין באנו, ומהו מקומנו בעולם. הם מציעים לאדם מבנים קיומיים שדרכם הוא יכול לנווט בעולם ולהבין את עצמו כחלק ממשהו גדול יותר. לפי ארמסטרונג, מיתוסים אינם "מדע רע", אלא צורת חשיבה שונה לחלוטין – כזו שמתמקדת במשמעות ולא בעובדות.
המיתוס כדרך לחוות מציאות
לפי ארמסטרונג, החברה המערבית המודרנית נטתה להפריד בין רציונליות למיתוס, והעניקה בלעדיות לחשיבה המדעית. אך היא טוענת שזהו מהלך בעייתי, משום שהמיתוס ממלא פונקציות שהמדע לבדו אינו יכול לספק.
לדוגמה, בעוד שהמדע יכול להסביר כיצד נוצר היקום, הוא אינו יכול לענות על השאלה מדוע אנחנו כאן, או מה משמעות החיים. כאן נכנס המיתוס: הוא מספק נרטיבים שמעניקים משמעות לאדם בעולם חסר ודאות.
מיתוסים דתיים, סיפורי גבורה, ואפילו נרטיבים פוליטיים הם חלק ממבנים אלה. כל חברה יוצרת לעצמה מיתוסים שמעניקים לה זהות וקשרים חברתיים, גם כאשר היא כבר אינה רואה אותם כ"דתיים" במובן המסורתי.
המיתוס בעולם המודרני
ארמסטרונג טוענת כי גם בעידן החילוני, המיתוסים ממשיכים לשחק תפקיד מרכזי, אם כי בצורות חדשות. לדוגמה, סיפורים על לאומיות, קדמה טכנולוגית או צדק חברתי מהווים מיתוסים מודרניים המעניקים משמעות לתודעה הקולקטיבית.
לדוגמה, הרעיון שדמוקרטיה היא "הדרך היחידה לחופש" או שהתפתחות טכנולוגית היא תמיד סימן לקִדמה – אלה אינם רק עובדות, אלא נרטיבים מיתיים שמעצבים את השקפת העולם שלנו.
כך גם במדיה הפופולרית – סרטים הוליוודיים, ספרים וסדרות טלוויזיה ממשיכים לשחזר מבני מיתוס עתיקים, כמו מסע הגיבור של יוסף קמפבל, שמופיע בסיפורי הצלחה מודרניים, החל מהארי פוטר ועד לסיפורי סטארט-אפים מצליחים.
יש הטוענים שארמסטרונג רומנטית מדי בגישתה למיתוסים, ומתעלמת מכך שהם יכולים להיות גם כלי דכאני או מניפולטיבי. מיתוסים יכולים לחבר אנשים יחד, אך גם ליצור אויבים, הצדקות למלחמות או היררכיות חברתיות. אחרים טוענים שגישתה עשויה להוביל לרלטיביזם, שכן אם כל נרטיב הוא "מיתוס תקף", קשה להכריע בין אמת לשקר או בין מוסריות לאי-מוסריות.
עם זאת, גם מבקריה מסכימים על חשיבות תרומתה בניסיון להחזיר את הכבוד למיתוס ככלי משמעותי להבנת החברה האנושית. התיאוריה של ארמסטרונג מאפשרת להבין את המיתוס הוא לא רק אוסף של סיפורים מן העבר, אלא דרך שבה בני אדם מבינים את עצמם ואת עולמם. גם היום, בחברה המדעית והטכנולוגית, אנחנו ממשיכים ליצור מיתוסים חדשים שמעצבים את תפיסת עולמנו.
