לאחר ליל הבדולח, בנובמבר 1938, חיפשו יהודים גרמניים רבים מפלט מאימי המשטר הנאצי. המדינות המערביות סגרו ברובן את שעריהן וסרבו להכניס פליטים יהודיים, למרות הפגנת זעזוע פומבי ממצבן.
במאי 1939 יצאה ספינה גרמנית בשם "סנט-לואיס" מהמבורג שבצפון המדינה לקובה ועל סיפונה 937 יהודים. הכרטיסים להפלגה נחטפו מייד והספינה המפוארת יצאה לדרכה כשנוסעיה שמחים על ההזדמנות שניתנה להם לברוח מהמצב הקשה בגרמניה, בה היו כבר אסורים עשרות אלפי יהודים במחנות ריכוז.
הנוסעים, רובם המכריע יהודים עשירים, האמינו שאשרות הכניסה שבידיהם לקובה יאפשרו להם להיכנס בהמשך לארצות הברית, אך הם לא ידעו שהאשרות שהוצאו על ידי האחראי על ההגירה בקובה בוטלו כבר לפני יציאתם בידי הממשלה הקובנית שגילתה שהאחראי על ההגירה ניסה לנצל פירצה בחוק לעשיית כסף.
האוניה שטה כשעל סיפונה האווירה טובה ונוסעיה מתענגים על הסרטים, הנגינה, בריכת השחיה והאוכל הטוב. הילדים שיחקו והנוסעים הצטלמו בדרכם אל החופש.
כאשר הגיעה לנמל הוואנה בקובה ב-27 במאי 1939 הצטוותה האוניה לעגון בצידו של הנמל ונוסעיה לא הורשו לרדת. קרובי משפחה של הנוסעים שהיו כבר בקובה שכרו סירות ששטו סביב האוניה אך נאסר על הנוסעים ליצור עימם קשר.
על החוף התנהל משא ומתן מייגע למען הורדת היהודים לחוף. פקידים מושחתים דרשו שוחד, גבלס, שר התעמולה הנאצי שלח שליחים למנוע את כניסת היהודים להוואנה כדי לעשות במקרה שימוש בתעמולתו ונציגים יהודיים ניסו לשכנע את השלטונות הקובנים לבטל את האיסור על כניסת היהודים.
העולם החל לעקוב אחר גורל היהודים על הספינה עם המשך השהות שלהם בנמל. השגריר האמריקני ניסה לשכנע את הממשלה לאפשר ליהודים להיכנס לשטחה.
מצבם הנפשי של היהודים על הספינה הלך והתדרדר. אחד מהם ניסה להתאבד והמצב היה כה קשה עד שפטרולים של נוסעים נערכו כדי למנוע מנוסעים אחרים לקפוץ אל מותם.
הממשלה הקובנית החליטה לבסוף להכריח את הספינה לצאת משטחה כתנאי לניהול משא ומתן וב2- ביוני יצאה הספינה אל דרכה. בתחילה הקיפה האוניה "סנט-לואיס" את קובה ואחר כך יצאה צפונה לכיוון חופה של פלורידה, בתקווה שארצות הברית תאפשר לה לעגון שם. כאשר הגיעה ידיעה שאושרה נחיתתם באי חובנטוד שעל-יד קובה פנתה הספינה שוב דרומה – רק כדי לשמוע שוב שהאישור בוטל. ב-6 ביוני הודיע נשיא קובה כי המשא ומתן הסתיים וגם נסיונות אחרונים להציע סכומי כסף אדירים לא שיכנעו אותו. קברניט האוניה פנה מזרחה, חזרה לכיוון אירופה.
הג'וינט, ארגון עזרה יהודי אמריקני, המשיך במגעים למציאת פתרון לבעיית יהודי האוניה "סנט-לואיס" ולבסוף הצליחו להשיג אשרות כניסה למדינות במערב ארופה: 181 להולנד, 224 לצרפת, 214 לבלגיה ו-228 אשרות לבריטניה. רוב היהודים שמצאו מקלט בארצות שמלבד בריטניה נרצחו במסגרת "הפתרון הסופי".
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / גרמניה 1933 – 1939
