הויכוח שהתנהל ביישוב על דמות החברה ודרך בניין הארץ בין המפלגה הרוויזיוניסטית לבין מפלגת הפועלים:
הויכוחים בישוב לגבי היחס לערבים:
כל הזרמים בישוב היו מאוחדים בשאיפתם שיש ליצור רוב עברי בארץ ישראל כתנאי הכרחי למימוש המטרות הציוניות , וכן היו מאוחדים בדעה כי אין לנשל את הערבים מאדמתם, אין לסלקם מארץ ישראל או להפוך לאדוניהם.הגורם המוסרי בלט בגישת הישוב היהודי לערבים.
היו לא מעט יהודים בישוב ,שהיו בעלי גישה ליברלית כלפי הערבים. הם הבינו שיש למצוא פשרה בין הלאומיות הערבית ללאומיות היהודית.הם טענו ,שאפשר לחיות בשלום עם היות ארץ ישראל מולדת העם היהודי ומקום מושבו של העם הערבי.
עמדת מפלגת הפועלים:
רקע על המפלגה: מנהיגיה היו דוד בן גוריון, טבנקין, כצנלסון וחיים ארלוזרוב.
האידיאולוגיה של המפלגה: רק חברה סוציאליסטית היא חברה מוסרית ,ולכן הבית הלאומי חייב להיבנות על בסיס סוציאליסטי –שיתופי. רק הפועל העברי יוליך את הישוב למימוש יעדיו.החלוציות יכולה להתקיים רק בקרב ציבור הפועלים.
מנהיגי הפועלים חיפשו פתרון לניגוד בין השאיפות הלאומיות של הציונות,כמו רוב עברי התיישבות עברית ועלייה חופשית מבלי לפגוע במעמדם של הפועלים הערבים.
בשנות ה-20 היו רוב ראשי הפועלים , וביניהם בן גוריון , שותפים לחלום שיתוף הפעולה בין הפועל העברי לפועל הערבי, ולכן העסיקו פועלים ערבים.
רעיון זה בא מהתפיסה המרכסיסטית סוציאליסטית , שהאמינה שיש אינטרנט מעמדי משותף ליהודים ולערבים-המאבק במעביד המנצל.
בשנות ה-30 חלה תפנית חדה בקרב מנהיגי הפועלים , וביניהם בן גוריון, שהבינו ,שיש להתמודד קודם לכן עם התנועה הלאומית הפלשתינאית.בן גוריון הבין ,כי השגת רוב עברי תהיה כרוכה במאבק דמים עם ערביי
ישראל, והבין כי לא יהיה שיתוף פעולה בין היהודים לערבים מכיוון שהבסיס הלאומי היה חזק יותר מן המרכיב הסוציאליסטי.
עמדת המפלגה הרביזיוניסטית:
רקע על המפלגה: מנהיגה הבולט היה זאב ז'בוטינסקי.
האידיאולוגיה של המפלגה: שלילת חברה סוציאליסטית –נוגד טבע אדם. מאמינים בבורגנות ובהון פרטי, שאלה יביאו לכינון הבית הלאומי.ז'בוטינסקי רצה במשק עברי טהור שמתבסס על עבודה עברית והון פרטי. הוא לא האמין שסוציאליזם וציונות יכולים להתקיים יחדיו.
הרביזיוניסטים לא העסיקו ערבים. הם רצו בעבודה עברית. הם הקימו כוח צבאי עברי (אצ"ל, ארגון צבאי לאומי) , שיבהיר לערביי א"י כי הישוב היהודי חזק.
רביזיוניזם פירושו-סטייה מן התורה המרכסיסטית.
עמדותיו של ז'בוטינסקי בנוגע לערביי ישראל הייתה ליברלית אך מפוכחת.הוא הבין , כי אם לא יוקם כוח צבאי של הישוב , לא יסכימו ערביי ארץ ישראל לעולם לוותר על הרעיון לדחוק את היהודים מארץ ישראל.רק כוח צבאי יוכל לשכנעם לשבת עם היהודים לשולחן המשא ומתן.
ז'בוטינסקי המציא תורה הנקראת "תורת קיר הברזל" שגורסת כי יש ליצור מעין "קיר ברזל" בינינו ובין הערבים כך שרק לאחר שנים של הפרדה ופיכחון הערבים ישכילו לבוא ולבקש מן היהודים כריתת שלום.
הויכוחים בתוך הישוב לגבי עמדת השלטון הבריטי:
העמדה של תנועת העבודה:
תנועת העבודה ראתה בד"כ בבריטים שותפים למפעל הבית הלאומי , אשר חסותם ועידודם חיוניים להקמת הבית הלאומי , וגם ראתה חשיבות בכוח המגן הבריטי , שמגן על הישוב מפני הפורעים הערבים.
עמדת מפלגת הפועלים לגבי השלטון הבריטי השתנתה בשנת 1939. בהקשר זה ניתן לציין את משפטו של בן גוריון – "נילחם בבריטים כאילו אין מלחמת עולם שנייה ונילחם לצד הבריטים כאילו אין מאבק בארץ ישראל". משפט זה מציג את האמביוולנטיות של התנועה כלפי הבריטים: מצד אחד רצון מסורתי לשתף פעולה ומצד שני תחושה עזה כי יש להחריף את המאבק על הבית הלאומי.
העמדה הרביזיוניסטית:
את עמדת זאב ז'בוטינסקי כלפי הבריטים בשנות ה20 וראשית שנות ה30 ניתן לחלק ל2.
בשלב הראשון, עד מאורעות תרפ"ט גילה ז'בוטינסקי יחס אוהד כלפי הבריטים, כגורם המסייע לבניית הבית היהודי הלאומי.ז'בוטינסקי העריץ ואהב את בריטניה.
לאחר מאורעות תרפ"ט שינה ז'בוטינסקי את גישתו כלפי בריטניה.
בנאומו, בשנת 1932, טען שדרך הניהול הבריטית נהפכה למכשול העיקרי בדרכה של הציונות.
הברית עם בריטניה הגיעה לקיצה.היחסים שהיו מושתתים על אמון הפכו ליחסי אי אמון.
עוד הוסיף וטען שארץ ישראל תתפתח לארץ של התנגדות , שבה שורר ניגוד עמוק בין הממשלה לבין חלק מן האוכלוסייה , ניגוד ממשי. אין לאנגליה כוח לשלוט במזרח , ואנגליה לא תוסיף עוד לשלוט במזרח הרבה זמן , כי האוכלוסייה המקומית מתנגדת לשלטונה של אנגליה.
מבחירות שנתקיימו בישוב ניתן היה לראות בבירור שמפלגת הפועלים היא ששלטה בישוב, ומכאן נובע כי דעותיה בדבר סוג החברה בארץ ואופן ניהול המאבק היוו את הדעה הרווחת בקרב היישוב, שגוש הימין היה בו מיעוט קטן.
