סיכום ספר דברים

בספר דברים, החומש החמישי בתורה, הוא טקסט ייחודי הן מבחינה ספרותית, הן מבחינה רעיונית והן מבחינה היסטורית. שמו נובע מהפתיחה: "אלה הדברים אשר דיבר משה…", אך בתולדות הפרשנות והמחקר קיבל שמות נוספים. חז"ל קראו לו "משנה תורה" – כלומר, תורה שנייה. ביוונית בשמו הוא Deuteronomion (שמשמעו זהה), ובאנגלית: Deuteronomy.

מבנה ספר דברים ותוכנו

>הספר בנוי כמעין נאום פרידה ארוך של משה רבנו, הנישא סמוך למותו, בעומדם של בני ישראל בעבר הירדן המזרחי, רגע לפני הכניסה לארץ כנען. הוא מתחלק לשלושה חלקים עיקריים:

1. >סקירה היסטורית (פרקים א'–י"א): משה סוקר את מסע העם ממצרים, דרך המדבר ועד לשערי הארץ, תוך שילוב דברי תוכחה, זיכרון ולקח.

2. קובץ חוקים (פרקים י"ב–כ"ו): חזרה על מצוות רבות שנזכרו בספרים קודמים, אך בשינויים ובהדגשים חדשים – בעיקר בנוגע למקום הפולחן ולצדק חברתי.

3. ברית, ברכות, קללות, ודברי סיום (פרקים כ"ז–ל"ד): חידוש הברית, תיאורים דרמטיים של עונש וצידוק, ברכת משה לשבטים, וסיפור מותו.

ריכוז הפולחן – החידוש המשמעותי ביותר

אחד ההבדלים הבולטים ביותר בין ספר דברים לשאר ספרי התורה הוא בעניין הפולחן הדתי. בעוד שבספרים הקודמים, כמו שמות וויקרא, ניתן להקריב קרבנות בכל מקום שבו בונים מזבח (למשל: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי…" – שמות, כ', פס' 21), הרי שבספר דברים הדרישה היא לריכוז הפולחן במקום אחד בלבד. "אל המקום אשר יבחר ה' לשום שמו שם לשכנו תדרשו ובאת שמה…". ההוראה הזו ברורה ועקבית לאורך כל הספר, ומדברת על מרכז פולחני אחד, נבחר, קבוע – המקום בו תתבצע עבודת ה'.

הפער ההיסטורי והביקורת המחקרית

בית המקדש בירושלים נבנה רק במאה ה־10 לפנה"ס על ידי שלמה המלך. מכאן נובע, לכאורה, שלמשה לא הייתה כל דרך לדעת היכן ייבנה המקדש ובוודאי לא לקבוע את ריכוז הפולחן דווקא בירושלים.

חוקרי מקרא מודרניים, על סמך השוואות סגנוניות, רעיוניות והקשרים היסטוריים, גורסים שספר דברים נכתב דווקא בתקופת המלך יאשיהו (סוף המאה ה־7 לפנה"ס). על פי המתואר במלכים ב', כ"ב-  כ"ג, באותה תקופה "נמצא ספר התורה" במקדש, ויאשיהו ערך בעקבותיו רפורמה דתית נרחבת, שבמרכזה ביטול כל מקומות הפולחן המקומיים וריכוז העבודה לאלוהים בירושלים בלבד – בדיוק כפי שנדרש בספר דברים.<מכאן עולה הסברה, הרווחת במחקר כבר יותר ממאתיים שנה, שספר דברים חובר על ידי סופרים ירושלמים

בתקופת יאשיהו, ולא על ידי משה. הסופרים כתבו את הדברים כדי להעניק להם סמכות אלוהית ונבואית. אם כך, יש המציעים שגם יתר ספרי התורה לא נכתבו בידי משה עצמו, אלא נערכו ממקורות שונים, מתקופות שונות, על ידי עורכים מאוחרים.

ספר דברים בין מסורת לביקורת

המחלוקת בין המסורת הרבנית לבין המחקר המודרני אינה רק טכנית אלא נוגעת בלב השיח הדתי־היסטורי. המסורת רואה במשה את הכותב בהשראת ה', בעוד המחקר רואה בטקסט תוצאה של תהליך היסטורי־עריכתי ארוך.

עם זאת, גם לשיטתם של חוקרי המקרא – ספר דברים הוא מופת ספרותי, משפטי ורוחני. הוא מציע תפיסת מוסר, צדק, מרכזיות הקהילה וייחודיות פולחנית, לצד תודעת ברית בין עם לאל.

סיכומי פרקים בספר דברים

דברים פרק ו' -קריאת שמע

דברים פרק י"ב – ריכוז הפולחן בעם

דברים פרק י"ח – מיהו נביא אמת?

דברים פרק כ' – חוקי מלחמה

דברים פרק כ"ד  – חוקים חברתיים

דברים פרק ט"ו – שמיטת חובות ופרוזבול, דבריפ פרק ט"ו -חוקי אמה ועבד

מתוך מאגר הסיכומים בתנ"ך