סיכום דברים פרק ט"ו 1-11 – שמיטת חובות ותקנת הפרוזבול

סיכום דברים פרק ט"ו 1-11 – שמיטת חובות ותקנת הפרוזבול

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, נושא החוק המקראי, סיכום ספר דברים

החלק הראשון של פרק ט"ו בספר דברים עוסק בשמיטת כספים. החוק מחייב אדם ישראלי שהלווה כסף לישראלי אחר, לוותר על ההלוואה בשנת השמיטה שהיא השנה השביעית. (נהוג היה לספור מחזורים של 7 שנים,ובשנה השביעית לא עבדו את האדמה בכלל,שנה שביעית זו נקראת שנת שמיטה,זו שמיטת קרקעות אבל פה כתוב שבאותה השנה גם החובות הכספים בין אנשים ישראלים בטלים)

יש לציין שהחוק אינו מזכיר את שמיטת הקרקעות, אך סביר להניח שיש קשר בין הדברים. בחברה המבוססת בעיקרה על החקלאות, אין לאדם הכנסה בשנת השמיטה, וממילא אין לו כסף להחזיר את החוב שלקח, כדי שיוכל לקיים את משפחתו.

"שמוט כל בעל משה [את] ידו…" כלומר על כל בעל חוב לוותר עליו (לשמוט זה לעזוב משהו ,להניח אותו,להפסיק להחזיק אותו). "את הנכרי תגוש…" .שמיטת הכספים חלה רק על הלוואות בין בני ישראל,אבל לא על הלוואות לאדם זר ונוכרי (=גוי). הנכרים ,בימי התנ"ך היו אנשים לא ישראלים או לא יהודיים שחיו בארץ מסיבות כלכליות. "אפס כי לא יהיה בך אביון…" ההסבר הוא :  אם כל העם יתנהג על פי דרישת חוק זו, אכן לא יהיו אביונים (=עניים). המחוקק מודע לקושי שיש לאדם לוותר על כספו, אותו הרוויח ביושר ובעמל רב, על כן הוא פונה שוב ושוב אל מצפונו של המלווה, מזהיר אותו שלא יתאכזר אל הלווה. התורה מבטיחה למלווה ברכה אם יקיים את החוק כנדרש. למרות שכוונת התורה הייתה להיטיב עם עניים,הזקוקים להלוואות מאנשים עשירים,חוק שמיטת החובות הזיק לעניים כיוון שהפסיקו להלוות להם החל מהשנה החמישית.

כאלף שנה אחרי שהחוק נחקק בתורה,בימי בית המקדש השני,תקופת השמנה,תיקן החכם בשם הילל הזקן את תקנת הפרוזבול (כך היה נקרא ביוונית השטר שעליו חתמו בפני בית הדין המלווה והלווה),במטרה לעודד את המלווים העשירים להלוות לעניים וכך לעזור להם.

על פי התקנה, אדם שמלווה יכול לא לקיים את שמיטת החובות, ואז הוא צריך ללכת עם המלווה לבית דין ושם הלווה חותם על שטר חוב שלפיו ההלוואה לא מתבטלת בשנת השמיטה וניתן לגבות אותה על ידי בית הדין במהלך שנת השמיטה,ואחריה היא חוזרת למלווה שממשיך לקבל את החזרי התשלומים מהלווה כרגיל.

לסיכום דברים פרק ט"ו : תקנת הפרוזבול  "מקפיאה" את החוב בין הלווה למלווה,אך בית דין גובה עבור הלווה את החוב כי חוק שמיטת החובות הכספיים אינו חל על מוסדות כמו בית הדין אלא על בני אדם יהודיים. בשנה שלאחר שנת השמיטה החוב בין הלווה למלווה מתחדש,והלווה ממשיך לשלם את חובו למלווה. 

ראה גם: דיני שמיטת חובות ושמיטת קרקעות

מדוע בכה יעקב כשנשק לרחל?

וישק יעקב לרחל וישא את־קלו ויבך: מדוע בוכה יעקב כאשר הוא נושק לרחל? איך זה קשור לכל אירועי הנשיקה והבכי האחרים שלו והאם הבאר היא בעצם לב?

עוד דברים מעניינים: