סיכום דברים פרק כ"ד 10-22 – חוקים סוציאליים

בפסוקים 10-22 בספר דברים פרק כ"ד מופיעים חמישה חלקים ובהם חוקים סוציאליים (חברתיים) :

1. מה אסור למלווה הלוקח משכון מהלווה (דברים כ"ד פס' 13-10)

המלווה כסף, לקח מהלווה חפץ שווה ערך כמשכון או כעירבון,הנקרא בעברית מקראית "עבוט", לוודא שיחזיר לו את ההלוואה. פסוקים אלה קובעים שאסור למלווה להיכנס לביתו של הלווה על מנת לקחת את העבוט,דבר המבטיח שהמלווה לא יוכל לדרוש מהלווה למשכן משהו שאינו רוצה וגם מונע מצב מביש בו המלווה מסתכל בתוך ביתו של הלווה בחפצים שלו כדי לבחור מה למשכן המלווה יחכה בחוץ שהלווה יביא לו את העבוט.לעיתים קרובות הלווים היו אנשים כל כך עניים שהחפץ ששימש להם כעבוט היה הבגד שלהם.התורה מרשה למשכן את הבגד אבל לא מרשה למלווה להחזיק בבגד הממושכן אחרי שקיעת השמש,עם בואו של הלילה כי ייתכן שהעני הלווה משתמש בו בתור שמיכה לישון בלילה הקר (אותו דבר כתוב במילים אחרות בשמות,כ"ב,26-25 ).

אם המלווה ינהג כך בחמלה כלפי הלווה העני,הוא יזכה לברכתו ובגמול ה' על מעשיו. (ראה הלוואות לנזקקים במקרא)

2. איסור הלנת שכר (דברים כ"ד פס' 15-14)

פס' 14 אוסר עושק פועל עני עברי או זר החי בארץ ו/או בעיר של המעסיק (עושק וגזל הם לקיחת דבר השייך לאחר תוך כדי ניצולו או שלילת זכויותיו).אסור למעסיק מישראל למנוע את שכרו של הפועל השכיר בסוף יום עבודתו,הוא חייב לשלם לו עוד לפני השקיעה כי הוא זקוק לכסף הזה כדי לאכול כל יום.אם המעסיק לא יעשה כן השכיר יפנה בתחינותיו אל ה',והלנת השכר הזו תיחשב למעסיק כחטא חמור בעיני האל. (גם כאן ניתן לראות שהעבירות האלו הן בין אדם לחברו מחשבות גם כעבירות בין אדם למקום,לאלוהים)

3. עיקרון הגמול האישי (דברים כ"ד פס' 16)

פסוק זה שולל את הגמול לדורות וקובע שבני אדם ייענשו אך ורק על פי הגמול האישי,כל אחד בהתאם להתנהגותו האישית.הורים לא ייענשו על חטאי הילדים וגם הבנים לא ייענשו על חטאי האבות אלא שאיש על פי עבירתו ייענש.ניתן לפרש את הביטוי "אבות על בנים" גם כמשפט הקובע שאבות לא ייענשו על עבירות בניהם אבל גם כביטוי לעונש קיבוצי,כלומר שאבות לא ייענשו ביחד עם בניהם על החטאים שלהם.ההשקפה בפסוק הזה מנוגדת להשקפה השלטת ברב התורה ובספר מלכים : הגמול לדורות והעונש הקיבוצי. קושי גדול הוא מקומו התלוש של פסוק זה באמצע פסוקים הדנים ביחס של החברה לחלשים.שני הפתרונות לכך הם :

א. בהמשך לדברים כ"ד פס' 15-14 הלנת שכר עלולה להביא למותם מרעב של השכיר ומשפחתו,והמעסיק המלין את שכרו של העני,כאילו גוזר עליו ובני משפחתו מוות בצורה לא הוגנת.

ב. אולי הפס' 16 קשור לפס' 17 הדורש משפט צדק הוגן כלפי חלשי החברה כי גם הוא מתאר עוול הנעשה לאדם שלא יכול להתגונן.

4. הגנה משפטית לחלשי החברה (דברים כ"ד פס' 18-17)

חלקו הראשון של פס' 17 מופנה אל שופטי ישראל ואוסר עליהם להטות לרעתו את משפטו של אדם זר ושל יתום וחלקו השני אוסר על כל המלווים לקחת בגד אלמנה לווה כמשכון.הנימוק לכך הוא עבדות מצרים,כלומר כך כפי שה' ריחם על עם ישראל בימי השעבוד והוציא אותם ממצרים כך המלווה חייב לרחם על האלמנה.

5. מתנות חקלאיות לחלשי החברה (דברים כ"ד פס' 22-19)

במרכז פסוקים אלה מצוות "שכחה",כלומר שאם בזמן הקציר בשדה,הקוצר שוכח עומר( = חבילת שיבולים של חיטה או שעורה) הוא לא יחזור לקחת אותו אלא שישאיר אותו שם לטובת הגר (הזר),היתום והאלמנה.המצווה הזו תקפה גם בזמן מסיק הזיתים והבציר בכרם.

סיכום זה מהווה חלק ממאגר הסיכומים בתנ"ך על פי תוכנית הלימודים החדשה המעודכנת, נושא החוק המקראי, סיכום ספר דברים